תרגיל הראשות:
ללכת לטקס דתי של דת אחרת (עדיף), לשבת שם שעה, ולרשום עד שני עמודים שמכילים
את החוויה שלנו וניתוח של סוציולוגיה של הדת את הסיטואציה.
מה חיזק את תחשות ה belonging
במה לא היה קשר להשייכות
איך מהניגי הטקס השתמשו ב- belonging כדי לאחד את האנשים
האת הדת נעלמת?
הוא לא האמין שיש הבדל מאד גדול בין דתות מסורתיות כמו יהדות, נצרות הינדואיזם וכו', לבין דתות "אזרחיות". מה זה דתות "אזרחיות"- למשל תחושה של שייכות ללאום, לתרבות, למדינה. למשל- גם אם אתה לא דתי, אז למשל לכבד את יום הזכרון. מן כבוד לחברה שבה אתה נמצא, ולהפוך את זה למשהו מעט טקסי. זה לא בדיוק לאומיות, כי זה יכול להיות גם בחברות שאינן לאומיות.
לכן הוא מאמין שהדת לא עומדת להיעלם- כי האנושות צריכה את הפונקציות של הדת- ואם ימאס להם מדת אחת הם ימציאו אחרת היא לאו דווקא דת מסורתית אל יכולה להיות גם אזחרית.
דורקהיים בעצם אומר שה-"B" הכי חשוב הוא ההשתייכות לקבוצה, ה-belonging, וששאר ה-B נובעים דווקא מזה.
לעומתו, דווקא יש הרבה אנשים שטוענים שהדת דווקא נעלמת, ואז יפנה אצבע לאירופה. אז למה בארה"ב הדת לא נעלמת? יש שאומרים ששם זה מעט כמו סופרמרקט- יש שם מבחר ממש גדול של דתות וזרמים, ואנשים רבים מחליפים את הדתות שלהם במשך החיים. הם ממש יכולים "לקנות" את המוצרים השונים שהדתות מציעות למכור להם. יש שאומרים שזה מאפשר לארה"ב להיות מאד פלורליסטיות בנוגע לדת, כי כולם מנסים קצת מהכל, ב"sale" הזה.
אמונה של ילדים
מכתבים של ילדים לאלוהים (דוגמאות במצגת): מה אנחנו לומדים מהמכתבים האלו-
מהמכתבים של הילדים עולה תפישה של האלוהות כמו: concrete, anthropomonphic, personal.
אבל גם יש ילדים פחות תמימים- הרבה שואלים אם אלוהים אמיתי, ולמה יש דברים רעים בעולם?
אנחנו חושבים, או רוצים לחשוב שילדים הם מאד מאמינים או תמימים בנוגע לאלוהים אבל זה לא תמיד ככה.
שתי שאלות :
1.האם לילדים יש דתיות טבעית שנולדים איתה והם מאבדים עם הזמן? או שלהפך האמונה שלהם שטחית כקטנים ואז כשהם מתבגרים נהיית להם הבנה עמוקה יותר.
הרעיון שבילדים יש דתיות טבעית, טבוע בהרבה דתות. למשל ביהדות, כשהם נכנסים לחדר, הם מתחילים בללמוד את ספר ויקרא. הם מתחילים בלמוד את הטקסט על הקרבות. אין לזה הרבה הגיון שילדים בני 4-5 ילמדו את זה, ולמה לא להתחיל עם סיפורים יפים יותר? התשובה של הדת לכך היא ש"יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות"- הילדים הטהורים צריכים ללמוד על טהרות באמצעות התעסקות בהלכות הקרבה.
האפשרות השנייה היא יותר "אקאדמית", כלומר יש לה ביסוס אקאדמי- והיא שהדת מפתחת בשלבים. התיאוריה של fowler של 7 השלבים של האמונה- אומרת שהאמונה מתפתחת ב-7 שלבים:
- primal Faith- אמון בעולם ובהורים בתור תיקונות. יותר כללי
- intuitive faith- הומאג' לילד עם האינטאיציה לפלא של העולם. יכול להיות גם אמונה השלכתית- הוא חושב על אלוהים כמו מעין הורה על.
- mythical/literal faith- זה כמו המכתבים שראינו מקודם. בביה"ס היסודי.
- conventional faith- בסביבות הנעורים. להיות חלק מקבוצה. אתה דתי כי אתה חלק מקהילה, כי הפנמת את הרעיונות של זה, כי הפנמת את זה שזה משצריך לעשות- "זה מה שטוב".
- individualistic reflective faith- סוף הנעורים תחילת הבגרות. הרבה אנשים לא עושים את המעבר הזה ונשארים ברמה הרביעית. אתה מתחיל לחשוב על מה אתה רוצה, במה אתה מאמין ולמה.
6.+7- ,conjunctive universal: לא מגיעים אל הרמות 6 ו-7 עד לשלב מאוחר יותר בחיים. יש להם שני דברים במשותף: אתה נהיה יותר מקבל של אמונות אחרות, אתה רואה אותן כ"קרובות משפחה", אתה יכול לקבל את העבודה שיש הרבה שאתה לא יודע ושהאופן בו אתה מסתכל על העולם הוא רק מהפרספקטיבה שלך. זה קשור הרבה פעמים גם לצדקה ולעזרה בעולם.
לשלב האחרון הגיעו מעט מאד אנשים- מרטין לוטר קינג, אמא תרזה, מהטמה גנדי.
ביקורת: זה נוגע בעיקר לאנשים שנולדו לדת, יכול להיות שהסדר יהיה הפוך, שתגלה את הדת בשלב אחר בחיים ועוד. כלומר הסדר והגילאים הם לאו דווקא קבועים. בנוסף- האם המטרה של חינוך דתי לעלות במדרגות? לעלות בשלבים? הוא אמר שזו לא המטרה של השלבים שלו. שניתן להתאים את חומר הלימוד לרמה הדתית של הילדים, אבל שהמטרה שלהם היא לא לנסות לעשות את זה- הילדים יעברו את ההתפתחות הזו לבד.
