גירוי- תגובה פיזיולוגית

המודל: גירוי- תגובה פיזיולוגית- פרשנות(גורם קוגניטיבי-) חווית רגש.

 

חוקר הבעות רגש, איך מזהים רגשות. הקשר בין חווית רגש להבעות פנים. תחום שנשמע מוזר כי אנו יודעים שיש דברים חיוביים ויש שליליים, יש הבעות חיוביות ויש שליליות. פול אקמן אחד מחוקרי

הרגש המשפיעים. יצר רצף הבעות פנים, כל פנים מביעות הבעה פרוטוטיפית של רגש בסיסי.

(תרשימים במצגת ובספר.) איך אקמן הגיע להבעות הללו מלכתחילה? הדרך הכי טובה- תצפיות. אבל אקמן לא עשה זאת אלא השתמש בייצוג סטריאוטיפי של הרגש. וזה עובד- הלכו לאנשים מתרבויות שונות וכולם זיהו פחות או יותר אותו הדבר איזה הבעה כל פרצוף עושה, חיובית או

שלילית.

מודלים ממדיים של רגשות חיוביים ושליליים, וגם עוררות. תרשים בספר.

אבל, הרבה מהמחקר מבוסס של שחקנים, אקמן אמר להם להזיז גבות, להזיז שרירים ספציפיים.

אבל מה בין זה לבין הבעות רגש ספונטניות בעולם האמיתי? שהן לא מתוכננות וחשבנו עליהן.

יש הרבה סיטואציות שהן לא מתועדות ואין סיכוי שהן יהיו מתעודות. רוב החוויות הרגשיות לא נהיה מתועדים ולא נוכל לשחזר. באמצעות האינטרנט אפשר לראות איך אנשים נראים כשהם חווים חוויות

רגשיות חזקות.

לכן התחילו לחקור בספורט. מכמה סיבות:

– יש תיעוד טוב של ההבעות.

– ויש סיטואציות ברורות מה חיובי ושלילי.

– יש הרבה כסף ואגו, יש סיבה שנראה תגובות חזקות של אנשים.

הלל חוקר את הקשר בין פרצופים לבין הבעות גוף- הבעת אמוציה בפרצוף לעומת הבעת אמוציות באמצעות תנועות מוטוריות. אקמן טען שהפרצופים הסטריאוטיפים כששותלים אותם בגוף אחר

תיראה לנו חוויה אחרת.

לכן הם לקחו הרבה טניסאים ובחנו את הפרצופים, הגופים, והפרצופים והגופים יחד. כשרואים רק את הפרצופים קשה קצת להבחין מי הביע ניצחון ומי הפסד. לחלק ברור שהפרצוף מנצח ולחלק ברור

שהוא מפסיד. הרוב הולכים לפי כמה הפרצוף דומה להבעה הסטריאוטיפית. (כדאי לראות במצגת.)

מצד שני, בחנו גם את הגופים של השחקנים בלי הפרצוף. הגופים נותנים תחושה יותר ברורה לגבי

מי מנצח ומי מפסיד.

בד"כ כשאנו רואים את התמונה המלאה אנו לא עוצרים לחשוב עליה, מאוד ברור לנו מה היא מביעה.

תוצאות: גרפים במצגת האם הרגש הוא חיובי- בירוק ושלילי באדום. כשאנשים ראו את שני הגירויים יחד מאוד קל לבצע את

הקטגוריזציה ולהבחין מי ניצח ומי מפסיד, למי יש הבעה חיובית ולמי שלילית. כשיש רק את הגוף,

כולם הצליחו גם. אבל כשראו רק את הפרצוף הכול נראה שלילי אין הבחנה אמיתית בין דברים

חיוביים לשליליים.

כששאלו אנשים שראו גוף ופרצוף יחד, שאלו אותם על מה הם התבססו הם אמרו על הגוף והפנים

בצורה שווה. אך ככל הנראה הפרצוף האנושי הרבה יותר עמום ממה שחשבנו. הפרצוף כשלעצמו,

הוא לא המרכיב הדיאגנוסטי הכי חשוב.

אוקיי, האם ספורט הוא מקרה ספציפי? כי זה אירוע טלווזיוני, יש אווירה שמצלמים אותי וכו.'

מה קורה בסיטואציות אחרות?

 

2 תמונות של פרצופים של נשים אומללות. מישהי שנמצא בלוויה של בעלה שמת באפגניסטן. היא

מחזיקה את התינוק הקטן שנולד. טרגדיה.

השנייה, תועדה בתוכנית אקסטרים הום מייקאובר האמריקאית. נכנסים למשפחה חסרת אמצעים, ובונים להם ארמון. ואז ברגע השיא מחזירים את האנשים לבית ואז כשהם רואים את הבית הם

נרגשים לחלוטין, והאישה שקרה לה משהו מדהים ונהדר היא נראית כך.

ההבעות של שתיהן נראות אומללות. 2 הסיטואציות מנוגדות אחת לשנייה, והבעות הפנים ממש מבלבלות. מה קרה להבחנה החדה

והברורה בין טוב לרע?

העולם של הבעות רגש הרבה יותר עמום ומסתורי משחשבנו.

חוקר בשם קן פרצ'קין, חוקר כאב, חקר אנשים עושים פיזיותרפיה אחרי תאונות. הפרצוף שלהם היה נראה כאילו הוא מחייך. למה אנשים מחייכים כשכואב להם? לא ברור. ומצד שני, בסיטואציה של עונג

קיצוני ניתן לראות פרצופים סובלים.

מהו כוח רצון?

דוגמאות- דיאטה: אנו מאוד רוצים לאכול דברים משמינים אבל אנחנו לא רוצים להשמין. צריך להפעיל כוח רצון שמתגבר על הרצון שלי– אני רוצה לאכול עוגה אבל אני יותר רוצה לא לאכול עוגה

ולהיות בריא. התגברות על חשקים, כי יש 'אני' שהוא יותר רחב ומעבר לזמן – שנכון ללכת אחריו,

למרות שה'כאן ועכשיו' הוא החוויה האמוציונאלית הרצונית.

המבנה הכללי של בעיות כוח רצון או control :self

קונפליקט בין:

–    מה שבא לי לעשות מול מה שנכון וטוב לי

– מטרה חשובה מול לא –    מטרה ארוכת טווח מול קצרה

–    מטרה מרכזית ל'אני' מול לא…