התפתחות קוגנטיבית

 

התפתחות שפתית מתרחשת בשלבים, כאשר הילדים צולחים שלב אחד ועוברים לשלב הבא. למעבר לשלב

דיבור במשפטים יכולים להיות 2 הסברים:

.1 הסבר קוגניטיבי: המעבר מתרחש בשלב של התפתחות יכולת זיכרון. .2  ניסיון של הילד עם השפה: הילד מפנים את החוקים ואת דרכי השפה ומוכן להתחיל להרכיב

משפטים.

קשה להפריד בין התפתחות קוגנטיבית להתפתחות שפתית, מפני שהם מתרחשים בתקופה דומה. על מנת להפריד בין ההתפתחויות, ביצעו מחקרים על ילדים מאומצים שלא ידעו אנגלית, בגיל של גן חובה. שתי ההשערות: אם רכישת שפה תלויה בהתפתחות קוגנטיבית, הילדים המאומצים ילמדו שפה בשלבים שונים וייחודיים מתינוקות. הילדים כבר מפותחים קוגנטיבית, ולכן ההשערה היא שיוכלו ללמוד את השפה בדרך שונה. לעומת זאת, אם רכישת שפה תלויה בניסיון עם השפה הספציפית, הילדים המאומצים ילמדו בשלבים

הדומים לתינוקות שלומדים שפה. תוצאות מחקרים היו שהילדים המאומצים למדו בשלבים זהים לרכישת שפה אצל תינוקות (מילים יחידות בתחילה, שימוש ראשוני בשמות עצם ולא בפעלים או מילות קישור.) כלומר, רכישת השפה נובעת מהיכרות עם השפה הנלמדת. הסתייגות היא שהילדים הוסיפו מילים חדשות באופן מהיר יותר, בזכות ההתפתחות

הקוגנטיבית המתקדמת שלהם. מחקר מאוחר יותר  בחן  רכישה של מילים  מופשטות.  ילדים  בגיל מתקדם  יותר הצליחו להבין  מילים

מופשטות כגון מחר, בעתיד, מפני שהיו בעלי התפתחות קוגנטיבית.

רכישת השפה הראשונית מתבצעת על ידי היכרות וניסיון עם השפה הנלמדת. התפתחות קוגנטיבית

מסייעת ללמידה מהירה יותר של שפה מורכבת.

תיאוריות (גישות פסיכולוגיות) על רכישת שפה

• פסיכולוגיה התנהגותית

על פי סקינר, למידה של שפה פועלת בהתניה אופרנטית. יצירת צלילים חסרי משמעויות יובילו לענישה או

התעלמות, בעוד צלילים שדומים למילים יחוזקו, דבר שיגרום לילד להמשיך ולפתח שפה מדויקת.

הבעיות בגישה זו הן:

.1  הורים לא מקדישים זמן רב לתיקון דקדוקי של דיבור הילדים, אלא לתוכן של הדיבור. כלומר, הם

לא מחזקים או מענישים התנהגויות שפתיות.

.2   ילדים מסוגלים להרכיב משפטים תקינים שמעולם לא שמעו, כלומר הם לא קיבלו חיזוק על כל

משפט בנפרד, תהליך יותר מורכב מתרחש. .3   הזכרנו כבר כי ילדים לא לומדים על ידי חיקוי בסיסי, ונוטים לטעויות של הכללת יתר. תהליך

מורכב של הבנת חוקים שפתיים מתרחש.

• נייטיביזם

צ'ומסקי טען כי למידת שפה היא יכולת מולדת של האדם. התיאוריה הנייטיביסטית רואה בהתפתחות שפתית יכולת מולדת, ביולוגית. לטענתו, אצל האדם מותקן מכשיר לרכישת שפה ,LAD שמופעל בתהליך ההתבגרות, כאשר הוא מקבל צרכים בסיסיים. מחקרים הראו כי יכולת לרכישת שפה אינה קשורה באינטליגנציה. תופעה של דיספאזיה גנטית היא קושי בהבנת דקדוק שפתי, על אף יכולות אינטליגנטיות

נורמליות. דיספאזיה זו בדרך כלל תורשתית, ונמצא גן שמשתתף בהעברת ההפרעה.

 

אישושים לגישה הנייטיביסטית הם:

• ילדים חרשים יוצרים צלילים.
• שלבי רכישת שפה דומים בכל התינוקות.
• תינוקות מזהים צלילים על אף שלא שמעו אותם מעולם.

היכולת לרכוש שפה מורכבת תלויה בתקופה קריטית בילדות. תופעות של ילדים שלא שמעו שפה לאורך התבגרותם, הראו כי ילדים אלו לא הצליחו לפתח יכולות שפתיות מורכבות. מגיל ההתבגרות, קשה מאוד

לרכוש שפה.

• אינטראקציוניסטים

ביקורת על הגישה הנייטיביסטית היא שאינם מסבירים כיצד השפה נרכשת, רק למה. הגישה האינטראקציונית טוענת כי יכולת רכישת שפה היא מולדת, והיא גם מושפעת מתהליכי אינטראקציה

חברתית.

מבוגרים מדברים עם תינוקות וילדים באיטיות ובמשפטים פשוטים יותר מהדיבור עם מבוגרים. תופעה נוספת לאישוש הגישה היא יצירת שפת סימנים של ילדים חירשים מניקראגווה. ילדים אלו החלו

ללמוד בבית ספר מקצועי, אך לא ידעו שפת סימנים. הם המציאו שפה בעצמם על מנת לתקשר זה עם זה. השפה שהמציאו התפתחה יותר ויותר. בתחילה, המילים היו פשוטות אך דורות הבאים פיתחו את השפה ויצרו בה מאפיינים שדומים לשפה מדוברת (תיאור פעולה על ידי פיצול למילת הפעולה ולכיוון, במקום שימוש בתנועה אחת לשניהם.) המסקנה- לילדים הייתה יכולת ביולוגית ללמוד שפה, והיא התפתחה על ידי

אינטראקציה חברתית. תהליכים מוחיים בהתפתחות שפתית

מהם האזורים המוחיים שפעילים ברכישת שפה? שני האזורים העיקריים הם ברוקה וורניקה שמכונים

אזורי השפה של המוח. אפאזיה היא פגיעה באזורים אלו, והיא תגרום לאובדן יכולת דיבור או הבנת שפה,

בהתאמה.

אזור ברוקה נמצא בקורטקס הפרונטלי שמאלי, והוא לוקח חלק ביצירת דיבור בקול או בשפת הסימנים. נקרא על שם פול ברוקה, שחקר אנשים שיכולת הדיבור שלהם נפגעה. אנשים עם פגיעה באזור ברוקה (אפזיית ברוקה) יכולים להבין שפה אך אינם מצליחים לייצר דיבור. ההבנה שלהם נפגעת כאשר המשפט הוא מסובך מאוד. הנפגעים מדברים בביטויים קצרים, על ידי צורנים תוכניים, ולא מבטאים משפטים

שלמים. אזור ורניקה ממוקם בקורטקס הטמפורלי השמאלי, ופעיל בהבנה של שפה מדוברת או מסומנת. החוקר ורניקה גילה את האזור לאחר מחקר של אנשים שלא הצליחו להבין שפה (בעלי אפזיית ורניקה.) ההבדלים

בין אזור ברוקה לאזור ורניקה:

• נפגעים באזור ורניקה יכולים לומר משפטים תקינים דקדוקית, אך המשפטים יהיו חסרי משמעות.
• לנפגעים באזור ורניקה יש קושי בהבנת שפה.

נוסף על אזורי ברוקה וורניקה (בהמספירה השמאלית,) ההמספירה הימנית פעילה בהבנת שפה, הבנת

משמעות. תופעות שמראות זאת:

.1 נחקרים בריאים שראו מילים, השתמשו בכלים ויזואליים על מנת לזהות את המילה.

.2 נפגעים בהמספריה הימנית לעיתים מתקשים בהבנת שפה.

.3 הדמייה מוחית מראה כי ההמספריה הימנית פעילה בעת ביצוע משימות שפתיות.

.4 חולי אפילפסיה, שההמספירה השמאלית הוצאה ממוחם הצליחו להבין שפה.