עדויות לתלות הדדית

היפותזת התלות ההדדית- תומסלו הציע לגבי אבולוציית שיתוף פעולה לא מתוך אלטרואיזם הדדי אלא מתוך

שיתוף  פעולה  הדדי-  collaboration  .mutualistic  שני  אינדיבידואלים  עושים  משהו  ביחד,  כי  יש  מטרה

משותפת. שיתוף פעולה זה כשאחד עוזר לשני, השני מרוויח. בcollaboration- המטרה היא משותפת.

עדויות לתלות הדדית:

נקודת פתיחה- יש שני ציידים שרואים חיה. או שהם ילכו יחד, ב' נתקע בשלולית וא' עוזר לו. התנהגות זו היא

לא כי א' מצפה שב' יעזור לו לאחר מכן, אלא העזרה הזאת היא כי יש משימה משותפת, וצריכים אחד את השני. אם הציידים מתחלקים באופן הוגן בצייד זה מעולה. אם מישהו מהם לא יתחלק שווה בשווה, זה יצור בעיה. יכנס מנגנון  חדש- עם מי הם יבחרו לצאת לצוד? לא ביחד. בנוסף, א' יספר לכל השבט שב' לא מתחלק ואף אחד לא

יצא איתו לצוד. כך נוצרת choice .Partner דוגמא משימפנזות- ברגע שהפירות באמצע, הם לא מתחלקים, הדומיננטי לקח את הכל.  כלומר אין שיתוף

פעולה. דוגמא מילדים- כאשר הילדים מושכים בו"ז, יוצאות גולות שלא מתחלקות שווה בשווה. הילד שקיבל הרבה נותן גולה לילד שקיבל פחות, כדי להשוות. בתנאי אחר, כל אחד מהילדים מושך ומניע רק קובייה אחת והקוביות יוצרות

קוביה לא שוויונית. כלומר הם לא משכו יחד את אותה הקובייה. הילד שקיבל הרבה לא מחלק הפעם. כי זה מה

שיצא, בשונה מהסיטואציה שעשינו משהו יחד, כל ילד עשה את המאמץ לבדו.

זו דוגמא ליכולת הייחודית לבני אדם להניע שיתוף פעולה שלא נובע מרווח אישי.

ג. ברירת קבוצה תרבותית- היפותזות הקשורות לתרבות. קבוצה שבה יש יותר אלטרואיסטים, תהיה מוצלחת יותר מול קבוצה אחרת. למשל אם יש תחרות על משאבים. לכן קבוצות שמעודדות נורמות של שיתוף פעולה יצליחו יותר, וקבוצות אחרות  ירצו  לחקות את הנורמות  שלהן. כלומר, כאן  הברירה  הטבעית לא מסתמכת על

תכונות גנטיות, אלא על נורמות חברתית.

רגשות כמנגנון מקורב נושא אחר שנגזר מהרעיונות של טריברס זה רגשות. מנגנונים מקורבים זה איך אני משמר שיתוף פעולה. בשנים האחרונות נחקר הנושא של הכרת תודה, אכזבה כשמישהו לא מכיר תודה, כעס כרגש שמגיע כאשר מופרת    הוגנות, אשמה כשלא הצלחתי לגמול למישהו כמו שרציתי. רגשות ספציפיים מסייעים  בשימור התנהגויות הדדיות ודיווח לעולם כאשר ההדדיות מופרת. אנחנו לא כועסים על כל דבר, יש סיבה למה אנחנו כועסים, זה

מסייע לנו לזהות חוסר הגונות, לדוגמא.

.2  זיהוי של שותפים פוטנציאלים טובים או רעים, והיכולת שלנו לזהות זאת- בעיות של שיתוף פעולה אצל קבוצה–

מנגנונים מקורבים:

זיהוי שותפים פוטנציאלים טובים /רעים

מכיוון שאינטראקציה עם רמאי מסכנת אותי ופחות מועילה תהיה לנו, איזה אסטרטגיות יש לנו לזהות זאת?

.1 תאוריית המגע החברתי: מציעה שהעובדה שאנו מזהים אינדיבידואלים שונים על פי כל מיני קריטריונים תומכת בעובדה שאוכל לבחור במי לשתף פעולה ועם מי לא. בנוסף, יש לנו מעין רואה חשבון פנימי- אני זוכרת מי היה

נחמד אליי, על מי אני סומכת. הזיכרון שלנו גם טוב למעשים שליליים ובכך אנו מנטרים אנשים. בנוסף, היכול ת לתקש  ר- אני יכול להביע כעס כלפי מי שמרמה אותי. היכולת לזהות צורך אצל מישהו אחר- אני יכולה לזהות שמישהו נמצא בצרה, יכולה להניע מתן עזרה. והיכולת לחשוב על סיטואציה במונחים של רווח והפסד. זה נותן

את הדגש על כך שאני יודעת שאני יכולה לצאת בהפסד. מחקר– הציגו לנבדקים כל מיני בעיות לוגיות. יש 4 קלפים, שבצד אחד מספר ובצד אחד אות. שואלים- איזה קלפים אתם צריכים להפוך כדי לאשש את הכלל- אם לקלף יש אות תנועה, בצד השני יש מספר זוגי. רוב האנשים הופכים את Aו,2- ובכך הם טועים. למה זה רלוונטי? החוקרים הבחינו בין חוקים אבסטרקטיים, לבין אותה מטלה

בה יש חוזים חברתיים- לדוגמא, יש כלל. אתם הברמן, ואם בן אדם שותה אלכוהול הוא צריך להיות מעל גיל .21 יש 4 אנשים מולכם- את מי אתם צריכים לבדוק: .1מישהו ששותה בירה .2 מישהו ששותה סודה. .3 מישהו בן .25 .4 מישהו בן .16 במקרה הזה, כולם עונים נכון! למרות שהכלל הוא אותה מטלה. כלומר, בסיטואציות שיש רמאי, קל ליישם את התנאי. יש סיטואציות בהם החיפוש הוא אחר אלטרואיסטים. הנבדקים יודעים לאתר את הבאמת אלטרואיסטים. כלומר, יש לנו שתי יכולות נפרדות- אחת לזיהוי רמאים ושנייה לזיהוי אלטרואיסטים. אם

יש מקרים שהם עדיין לא מופשטים אך לא קשורים לזיהוי רמאים/אלטרואיסטים, זה עובד אבל פחות.

מחקר נוסף– יש לנו רגישות לחיוכים אמיתיים ולא מאולצים. אנחנו יודעים לזהות חיוכים אמיתיים. בניסוי אחר,

שנעשה ביפן. אנשים דירגו עצמם בשאלון אלטרואיזם (כמה פעמים עזרתי בחודש האחרון וכו)' ואז החוקרים

לקחו את האנשים הקיצוניים בשני הקצוות. עשו איתם ראיון. את צילומי הראיון הראו לנבדקים חדשים בלי סאונד-

רק ראו את שפת הגוף והדיבור. אנשים זיהו זאת. כלומר מזהים גם אלטרואיזם ולא רק חיוכים.

מחקר נוסף– משחקים של חלוקת משאבים, אנשים יודעים לזהות אנשים שרימו, יותר מאשר שיתפו פעולה.

התוצר ההתנהגותי לאחר שזיהיתי רמאי