אפשרות להסתכל על הדת כתוצר לוואי ולא כתופעה עצמאית. יש שני סוגים של תוצרי לואי אבולוציונים:
spandrels- הם הקבוצה העיקרית בתיאוריה שרלוונטית אלינו. הם סוג של מאפיין שקורה בצד, זה לא פונקציונאלי, זו לא הסיבה שהוא קיים. ואיכשהוא התחילו להשתמש בזה.
expectation- יישום של מכניזם של אדפטציות על דברים שלא היו אמורים להיות מייושמים אליהם. סנטר הוא מה שמקבלים כשצורת העצמות שמסדר את הלסת שנו נוצרת. כשאנו משתמשים למשל באף שלנו כדי להחזיק את המשקפים שלנו, אנחנו עושים אקספטאטיון. דוגמה יותר קלאסית היא כנפיים של ציפור- אומרים שנוצות היו בהתחלה לשמור על חום, ורק אח"כ נהיו מכשיר שעזר להם לעוף.
פטפטריק טוען שדת היא לא דבר אחד אלא אוסף של אמונות שהוא בעצם אוסף של תוצרי לוואי של דברים שהיינו צריכים בשביל דברים מועילים.
תוצרי לוואי של אילו אדפטציות?
- agency detection mechanisms- בני אדם התפתחו עם שני מעגלים עצביים- יש להם שתי מערכות מקבילות: לזהות גורמים חיים ולזהות דברים שלא יכולים לזוז. צריך לדעת מתי אבן היא רק אבן ואפשר לשבת עליה, ולדעת שכשמשהו זז הוא יכול להוות עבורנו סכנה. הטיעון הוא שמרגע שיש לנו את המנגנונים הללו במח, לפעמים הם עושים over-shoot., בכיוון אחד- ואנו מזהים תנועה לא חיה כחיה. זה מתחבר לרעיון העל טבעי. אנו קוראים לזה hyper agency detection device. אם יש נמר שמסתתר אחורי אבן ומעט זז יותר טוב לנו אבולוציונית להבהל ולהניח שהאבן זזה מאשר לו. לזה יש שתי השלכות, וכל אחד ידגיש משהו אחר: הראושנה היא שלאנשים יש נטייה מולדת להפריד בין הפיזי לפסיכולוגי- זה אומר שאנשים נולדו עם הנטייה לחשוב שיש את הגוף ויש את הנפש וזה לא אותה דבר. ובגלל שאנו מפרידים את השניים נוכל לחשוב גוף ללא נשמה, נשמה ללא גוף וכדומה. פרויד אומר שאנו דואליסטים בגלל שאנחנו רוצים להאמין בחיים אחרי המוות. EP אומרים שאנו מאמינים בחיים אחרי המוות בגלל שאנחנו דואליסטים, ואנחנו דואליסטים כתוצר לוואי של אדפטציה. כמו למשל הציור של ישו על הטוסט, או הלחמניה בצורת מרייה – אנחנו נותנים משמעות אנושית לדברים שלא קשורים לזה בכלל ומוצאים סיבתיות שלא קיימת בטבע ומייחסים אותה לגורם עליון.
- attachement theory- שאמורה להיות בין הורים לילדים כדי שהילדים ישרדו, ומיושמת גם על אלוהים.
יש חוקרים אחרים שאומרים שלדת דווקא יש אדפטויביות עצמאית משל עצמה:
הרעיון הבסיסי של איך אפשר לטעון את זה זה בתוך "group selection". כשאתה אומר שדת מחזקת את הסולידריות של קבוצת הפנים, כשאנו עושים זאת אנו מחזקים את הסיכוי ש"בריכת הגנים שלנו" תתרבה. זה מאפשר לנו לזהות אחד את השני, ויודעים לשמור שלא ינצלו אותנו אנשים שלא עם הבריכת גנים משותפת שלנו. זה costly signal. כמו הטווס- הוא לא יכול לברוח בגלל הזנב הגדול שלו, אז מה היתרון של זה? אם הוא שורד עם הדבר הזה, כנראה הוא מאד חזק וככה הוא משיג נשים. למשל האנטילופות באפריקה נותנות קפיצות ענקיות. כל הטורפים יכולים לראות אותם מרחוק- ולזה יש אותו רעיון מרחוק. למה שדת תהיה דבר כזה? חוקר אחד אמר שהבגדים של החרדים שהם חמים וקשה ללבוש אותם בקיץ, האורך של התפילות- מוודא שרק מי שבאמת רוצה להיות בקבוצה יהיה בא. למה זה חשוב? למשל מסחר היהלומים שנשלט על ידי קשרים של אורתודוקסים, ואז הם יכולים לסמוך אחד על השני באופן כל כך חזק בגלל הקשר שלהם דרך הדת- ללחוץ יד על מליונים, להשאיל מכוניות על סמך מילה. ככל שיותר קשה לשמור את מצוות הדת, ככה מוודאים שאתה באמת מאמין בקבוצה ומתחייב אליה, ואז יש יותר אמון.
קרפטריק אומר בביקורת על זה שזה מסביר למה קבוצות עובדות, אבל למה דווקא סביב דת?
יש קבוצות דתיות שהן לא ככה וקבוצות לא דתיות שעובדות ככה.
religion as a culture meme- meme הוא יחידה תרבותית של התרבות. לדוקינס היה רעיון של רק גנים מתרבים, אלא גם יחידות קטנות של תרבות. לפעמים בני אדם הם רק ה"מארחים" שלהם". הן אלו שמתפשטות ואנו רק עוזרים להפיץ אותן. לmeme אין מוח או רצונות= זה רעיון שמתנהג כמו וירוס, הוא עובר באוכלוסיה ומשתלט על מי שהוא פוגש. יש מימים שיש להם "אחיזה" יותר טובה, ומה גורם לחלק להתפשט וחלק לא? יש שאומרים שיש משהו שגורם לדת להתפשט ולהיות חזקת אחיזה ו"ויראלית"? יש משהו בדת שהוא "minimally counter intuitive"- רעיונות דתיים הם כמעט אפשריים, אבל לא ממש. ויש מחקר שמראה שאנשים זוכרים דברים שהם מוזרים, אבל לא ממש מוזרים. מחקר הרבה שכשמראים לאנשים שתי מילים שהגיוניות ביחד, שתי מילים שהם מעט לא אינטואיטיביות אבל אפשר לדמיין (עץ בוכה), ושתי מילים שאין להם קשר הגיוני הכלל. התוצאות הראו שאחרי שבוע אנשים זכרו את הדברים שהיו מעט מוזרים ואת שני הסוגים האחרים מעט
ביקורת– אולי לנו יש כבר מושג של דת כדבר מעט מוזר אבל הגיוני, אבל אולי אםהיה אדם שאף פעם לא נחשף לדת אולי לו זה היה נשמע לגמרי מופרך.
