יש לאלוהים הרבה תיאורים, אותם ניתן לקבץ לכמה קבוצות- אלוהים בסנוולנטי, כמסתורי, כמעורר השראה, כבעל עצמה, כ-regulating, כבעל human role, וכ-vengful (מעניש, מכאיב).
זה מאורגן על שני צירים ציר אחד זה אנטרופומורפים (שנותנים לאלוהים תכונות אנושיות) למול אבסטרקט. הציר השני הוא המטפח על מול המעניש. גברים נוטים לראות את האלוהים כיותר מעניש. החלוקה הזו נועדה להתחיל ולטעון- ה"יעילות" של האמונה שלך באלוהים תלוייה בסוג האמונה שלך. ואם אתה מאמין באלוהים המעניש זה יהיה הרבה פחות מועיל.
המחקר של נורית על סוגי אמונה באלוהים
ציר מתחיל של אלוהים כאחדות, כהרמוניה
אלוהים כנחמה
אלוהים כקונפליקט- אלוהים כה מורכב שהוא מסמל את המורכות של החיים.
אלוהים אז לא ידוע
ציר מסתיים כאלוהים של הרבה דברים שבקונפליקט.
אמונה במשבר-
הפוף ממה שאנחנו מצפים לו- אנשים עם תפישה של אלוהים כהרמוני וטוב תמיד, יוצאים ממשבר כשהם מאמינים יותר. לעומת זאת אנשים שתופשים את אלוהים כאבסטרט שלא מתעניין בחיהם, או אלוהים כמעניש אותם באמצעות המשבר- משבר והתמודדות איתו לא ישנו את האמונה שלהם.
נעשה מחקר על הוריקן קתרינה. כמה פסיכולוגים של דת נסעו לניו אורלינס- מאחר וזה איזור די דתי שחווה משבר גדול. כמה ימים לאחר האירוע הם ראיינו אנשים שתפשים עצמם דתים. הם שאלו אותם איך הם מסבירים את האירוע- הם חיפשו לבדוק את מנגנון ההתמודדות, איך הם הסבירו את זה והאם זה היה קשור לאלוהים. הם מצאו 10 דרכים לחשוב על אלוהים, כל אחת מהן עזרה באופן שונה להתמודדות עם הסיטואציה.
- אחד מהקונספטים שאנשים העלו מעצמם, זה אלוהים רק נוכח. אלוהים נמצא בכל מקום- גם אצל האנשים שמחלקים מרקים חינם. עוד
- קונספט שהועלה הוא אלוהים ככל יכול- אלוהים בשליטה והוא רק מודיע לנו שהוא עדיין יכול לעשות מה שהוא רוצה ומתי.
- אלוהם כמרוחק- לא מתעסק בדברים הקטנים ובחיים האישיים שלנו. (?)
- אלוהים אישי-אנשים ציינו שאלוהים היה שם עבורם וסיפק להם עזרה.
- אלוהים באחרים- לראות את הנגיעה של אלוהים באנשים שמסביבנו.
- אלוהים כשופט, שמעניש את האנשים שעשו דברים רעים בניו אורלינס.
- אלוהים כמלמד- הוא רצה ללמד אותנו לקח, הוא יעזור לנו להשתקם. הוא רצה ללמד אותנו משהו.
- אלוהים כדמות אב אוהבת- דווקא הוריקאן קתרינה חיזק את האמונה של אנשים, וההרגשה שאלוהים דואג להם.
אם אלוהים טוב- למה קורים דברים רעים?
מחק מעניין נעשה ב-1956, על דיסוננס קוגניטיבי. הדיסוננס הקוגניטיבי החל מפסיכולוגיה של הדת. ללאון פסטינגר הייתה תלמידה מאמינה שהאמינה בזרמים מעט שוליים יותר של הנצרות. בשלב מסויים היא החלה לשמוע קולות שאמרו לה שהולך להיות משהו רע. כשזה קרה היא החליטה לאסוף אנשים ולהזהיר אותם. זה הגיע לחדשות-היא אמינה שיצורים מהחלל החיצון יגיעו לכדור הארץ. כדי להנצל היה צריך להיות מוכנים לעלות לחללית ולקחת דברים ממתכת. חלק מהאנשים האמינו לה והתחילו למכור את הבית שלהם, לעזוב את העבודה שלהם- ולהצטרף לקהילה הזו. היה זמן מסוים- 21 בדצמבר. אחרי שצחקו עליהם הרבה הקבוצה הזו נהייתה מאד סגורה- הם היו בטוחים שזה יקרה והיו עסוקים בלדאוג לעצמם. החוקר פסטינגר החליט להעמיד פנים שגם הוא מאמין. הוא היה שם בחצות, וחיכה לראות מה יהיה כשתתבדה האמונה שלהם. ואז לא קרה כלום, חיכו עוד חמש דקות ועדיין לא קרה כלום. הם ישבו בדממה. זה היה אמור לקחת שבע שעות, ואחרי 4 שעות כשאף אחד לא בא לקחת אותם, חלק התחילו לבכות והם היו מאד מוטרדים. אז התלמידה של פסטינגר אמרה שהפצנו כל כך הרבה אנרגיה של אהבה שהחייזרים החליטו לא לבוא. חלק מהאנשים עזבו כי לא יכלו להתמודד עם זה, אבל חלק מהאנשים דווקא נהיו יותר חזקים באמונה שלהם. זה מה שלאון פסטינגר קרא לו דיסוננס קוגניטיבי. כדי שדבר כזה יקרה- עליך להאמין לגמרי, עליך להיות מחויב לאמונה ולעשות פעולות כתוצאה מהאמונה הזו, ואז אתה צריך הוכחות חותכות שהאמונה הייתה שגויה- ואז יכול להיות שתעזוב את האמונה, או שלחלופין תצא יותר מאמין ותרצה להמיר גם עוד אנשים.
כשאנו מדברים על שינויים באמונה של קבוצות גדולות- זה כבר מעבר לתיאולוגיה באיזשהוא מבן. תופעה מאד מעניינתהיא איך השואה השפיעה על התפישה של אלוהים ביהדות היום. למרות שאפשרות הדיסוננס הקוגניטיבי משפיעה מיעוט מהתגובות לכך, רב המנהגים הדתיים עשו שינויים קטנים על איך שהם חושבים על אלוהים כדי להתמודד עם משמעות השואה. ויקטור פרנקל, שסבל הרבה מאד אבידות בשואה- נהג לנשוא דרשה כל שבוע, ורואים שבחודשים האחרונים שלו הוא מאד שינה את האמונה שלו. והמקרה המעניין מאד היום הוא איך החרדים של היום מסבירים את השואה- והם מוצאים דרכים להסביר את זה. באתר יהיה עמוד שמראה את כל הדרכים השונות שהם מנסים להתמודד עם זה בפרשנות.
