המבנה המורכב של השפה האנושית

המבנה המורכב של השפה האנושית שפה אנושית היא תופעה אבולוציונית יחסית חדשה. יש כמות עצומה של שפות אנושיות, שכולן מורכבות

ממכלול של צלילים שיוצרים מילים ומשמעות.

מאפיינים בסיסיים:

• פונמה– היחידה הצלילית הקטנה ביותר שנושאת משמעות. צלילים שונים מיוצרים באופן שונה

במיתרי הקול. לדוגמא האות ב' והאות פ.'

• חוקים פונולוגיים– חוקים שמגדירים כיצד ניתן לחבר פונמות בכדי לייצר קולות של דיבור. קולות

שונים באים לידי ביטוי במבטאים שונים. החוקים יכולים להיות שונים אצל אוכלוסיות שונות.

• מורפמות (צורנים–) מורכבים מפונמות, והן היחידות הקטנות ביותר של השפה. המילים הקצרות

ביותר שיכולות להיות, כגון .PAT

• חוקים מורפולוגיים– מגדירים כיצד ניתן לחבר צורנים על מנת ליצור מילים. יש צורנים שיכולים

לעמוד בפני עצמם ליצור מילים. שני סוגים של צורנים הם צורנים פונקציונליים וצורנים תוכניים.

הפונקציונליים הם מילות קישור, התוכניים מסמלים שמות עצם.

• חוקים סינטקטיקלים (תחביריים–) מגדירים כיצד ניתן לחבר בין מילים על מנת ליצור ביטויים

ומשפטים. ניתן לחבר בין צורנים פונקציונליים ותוכניים בכדי ליצור מספר אינסופי של משפטים.

לדוגמה, חוק תחבירי באנגלית הוא שחייב להיות לפחות שם עצם ופועל אחד בכל משפט.

משמעות צלילים וחוקים הם הכרחיים ליצירת שפה בעלת משמעות. ניתן ליצור משפט לפי כל החוקים התחביריים אך שלא תהיה לו משמעות. לעיתים יקרו אי הבנות של משפטים, בעקבות אי התאמה בין תבנית עמוקה לבין תבנית שטחית. תבנית עמוקה מתייחס למשמעות של המשפט. תבנית שטחית מתייחס לבחירת המילים במשפט. אפשר לבטא משמעות אחת על ידי משפטים שונים, למשל- הכלב רדף אחרי החתול, או

החתול נרדף על ידי הכלב (אותה משמעות, תבנית שטחית שונה.) ייצור משפט מתחיל בבחירת תבנית עמוקה ומשמעות שהאדם רוצה לבטא. לאחר מכן, האדם בוחר במילים שמהווים את התבנית השטחית. לעומת זאת, תהליך של הבנת משפט מתבצע בצורה הפוכה. ראשית, האדם מתייחס להבנת התבנית השטחית, ומנסה להבין את המשמעות העמוקה על ידה. כשהמשמעות העמוקה מובנת, האדם בדרך כלל שוכח מה התבנית השטחית הייתה. ניסוי הראה כי אנשים שכחו את המשפט

 

המדויק, והתייחסו למשפטים כפי שהבינו אותם. הנחקרים אמנם בחרו משפטים בעלי תבנית שטחית שונה,

אך המשמעות הייתה זהה (לא בחרו במשפטים בעלי משמעות הפוכה.)

התפתחות שפתית שפה  היא יכולת קוגנטיבית מורכבת, אך בני האדם מפתחים אותה בגיל מוקדם. מאפיינים של התפתחות

שפתית:

.1 ילדים לומדים שפה בקצב מהיר ביותר, למידה של 6-7 מילים חדשות בכל יום מגיל שנה עד .5 .2    ילדים מבצעים טעויות מזעריות בעת למידת השפה. הטעויות שכן מתרחשות בדרך כלל נובעות

מיישום שגוי של מילה, או ממבנה תחבירי שגוי, כאשר הילדים מכלילים מילים למשמעויות שונות.

לדוגמה, ילד שמדבר בלשון נקבה בסביבת נקבות.

.3  למידת שפה באופן פאסיבי היא מדויקת ומהירה יותר מלמידה אקטיבית, מודעת.

הבחנה בקולות של דיבור: בששת החודשים הראשונים של החיים, תינוקות מבחינים בכל הקולות של השפות שבסביבה שלהם. לאחר מכן,  התינוקות  מבחינים  רק  בקולות שמאפיינים את  השפה שמכוונת אליהם. ניסוי על תינוקות יפנים

השמיע את הצליל 'לה לה' כשמצצו מוצץ. התינוקות התלהבו ושמחו מהצליל אך לאחר זמן השתעממו. כשהשתעממו, הצליל השתנה ל'רה רה' והתינוקות שוב החלו למצוץ בשמחה. המסקנה היא שהתינוקות

היפנים הצליחו להבחין בןי שני הצלילים, בעוד מבוגרים יפנים לא. (אלו צלילים לא-יפנים)

בסביבות גיל של 4-6 חודשים, תינוקות מתחילים לייצר צלילים שמזכירים מילים, אך אין להם משמעות. צלילים מסוימים מתפתחים מוקדם יותר מצלילים אחרים. תופעה זו מאששת את ההנחה שהצלילים הם חלק מהתפתחות שפתית, ולא חיקוי של המבוגרים סביבם. אישוש נוסף הוא שתינוקות חרשים מתחילים

גם הם לייצר צלילים, אך בשלב מאוחר יותר 11( חודשים.) שמיעה עצמית הכרחית להתפתחות של הצלילים עד למילים. תינוקות חרשים לא שומעים את עצמם, ולכן הצלילים שלהם לא מתפתחים למילים. תינוקות חרשים מתחילים להשתמש בשפת הסימנים באותו שלב

שתינוקות שומעים מתחילים לחקות את הוריהם. בעיות ברכישת שפה יכולות להעיד על בעיות שמיעה.

השלבים ברכישת שפה:

• 10-12 חודשים: תינוקות מתחילים לומר או לסמן את המילים הראשונות שלהם.
• 18 חודשים: יכולת דיבור של כ15 מילים, והבנה של יותר מילים.
• פעוטות זוחלים: למידה של שמות עצם לפני פעולות, שמות של חפצים מוכרים.

 

40,000 מילים. עד קולג,'

אוצר המילים של ילדים: עד גיל תחילת בית ספר, כ10,000 מילים. עד כיתה ה,'

.מילים 200,000

 

מיפוי מהיר הוא תהליך שבו ילדים יכולים לשייך מילה לרעיון, לאחר חשיפה יחידה למילה.

למידת חוקים תחביריים:

• 24 חודשים: יצירת משפטים בעלי 2 מילים. משפטים כאלו מיוחסים לדיבור טלגפרי, דיבור חסר

צורנים פונקציונליים, ומורכב בעיקר ממילות תוכן. המשפטים הללו נוטים להיות בעלי דקדוק

תקין, ותואמים את החוקים השפתיים '(עוד חלב' ולא 'חלב עוד.)'

• גיל שנתיים: רכישת מודעות והערכה כלפי החוקים התחביריים של השפה שהם לומדים.
• גיל :4-5 שימוש לא תקין בהטיית זמן של הפועל. הסיבה לתופעה היא שהילדים זוכרים צלילים

ששמעו בעבר, והם עושים הכללת יתר של הטיית פעלים כשאינה תקינה.

ילדים לומדים את החוקים התחביריים על ידי "צפייה" בשימוש של המבוגרים סביבם. הילדים לא רק

מחקים, אלא יוצרים הבנה מעמיקה של החוקים.

 

ככל שהילדים מתבגרים, הם מבינים את השפה יותר ויותר ומצליחים לעשות בה שימוש גם להעברת מסרים

של הומור, ציניות.