למידה

 

בפרק זה נעסוק בדרכי למידה שונות.

 

למידה היא הקנייה של ידע, יכולות או התנהגויות מניסיון עקבי שיוצר אצל הלומד שינוי. מאפייני הלמידה:

.1    למידה מבוססת על ניסיון.

.2 יוצרת שינוי אצל היצור.

.3  השינוי הוא בדרך כלל נצחי.

דרך אחת ללמידה היא על ידי אסוציאציה- היצור עובר חשיפה עקבית למצב מסוים, והוא מקשר בין המצב

הנתון למצב נוסף שקורה באותה העת. אסוציאציה יכולה לגרום להסתגלות או לרגשיות. הסתגלות קורית כאשר היצור מתרגל למצב שהוא נמצא בו ולאחר זמן המצב לא ישפיע עליו כמו שהשפיע

עליו בעבר. לדוגמה, אנשים שגרים בקרבת מסילת רכבת מתרגלים לרעש שלה. רגשיות יתר היא קישור בין מצב טראומתי למצב שאינו טראומתי. במצב כזה היצור יגיב בצורה שאינה מותאמת, ברגישות יתר, מפני שמקשר בינו לבין טראומה שעבר. לדוגמא, עכבר שננגע בלחיצה חזקה, יפחד

גם כאשר הנגיעה תהיה חלשה. למידה על ידי אסוציאציה היא למידה פשוטה, שאפילו יצורים פשוטים מאוד לומדים דרכה. נעסוק בדרכי

למידה יותר מורכבות. תיאוריית הלמידה קשורה לפסיכולוגיה התנהגותית. יכול להיות שהקישור הוא מפתיע, משום שלמידה היא תהליך פנימי ואילו התנהגות חיצונית. הקשר נובע מההבנה שלמידה תלויה בהתנסויות חיצונית, נוסף על

תהליכים קוגנטיבים פנימיים.

תנועת הביהייביוריזם- יוסדה על ידי ג'ון ב. ווטסון.

הניסוי של פאבלוב על ריור כלבים ממחיש את סוג הלמידה שמכונה התניה קלאסית.

עקרונות התניה קלאסית

גירוי בלתי מותנה הוא גירוי שבאופן טבעי יוצר תגובה אצל היצור. [חשיפת הכלבים לאוכל]

תגובה בלתי מותנית היא התגובה לגירוי הבלתי מותנה. [ריור הכלבים בעקבות האוכל]

רכישה היא השלב שהיצור לומד לקשר בין גירוי ניטרלי לגירוי בלתי מותנה. [שלב חשיפת האוכל לאחר

שמיעת צליל פעמון] לאחר תקופה מספקת של רכישה, הגירוי הנטרלי יכול לייצר תגובה גם כאשר הוא מוצב לבדו, בלי הגירוי

הבלתי מותנה. הגירוי הניטרלי הופך להיות גירוי מותנה. [צליל הפעמון] התגובה של הכלב לגירוי המותנה נקראת תגובה מותנית, והיא זהה לתגובה הבלתי מותנית. [ריור בעקבות

צליל הפעמון] התניה שנייה היא התניה של גירוי ניטרלי נוסף עם גירוי מותנה קודם. [פאבלוב הראה לכלבים מרובע שחור

כששמעו את צליל הפעמון. לאחר זמן רכישה מספק, הכלבים החלו לרייר רק מראיית המרובע השחור]

דוגמא אצל בני אדם היא תאוות הכסף, שמייצג יכולת קנייה של חפצים רצויים. אם הגירוי המותנה נחשף ליצור ללא חיבור של הגירוי הבלתי מותנה נוצרת הכחדה, התגובה המותנית כבר לא תופיע בעת חשיפה של הגירוי המותנה. ההכחדה אינה מוחקת באופן מוחלט את התגובה המותנית, אלא רק מחלישה אותו. אם לאחר תקופת הפסקה, שבה היצור לא נחשף לגירוי המותנה בכלל, הוא שוב ייחשף

אליו, היצור יגיב בתגובה מותנית. מצב זה נקרא רכישה חוזרת.

כאשר נוצר שינוי קל בגירוי המותנה [למשל פותחן פחיות חדש,] קורים 2 דברים:

 

• היצור מכיר בכך שיש דמיון בין הגירוי החדש לגירוי הישן, זוהי הכללה. היצור מבין שיש קשר בין

הגירוי החדש לגירוי הישן. שינוי משמעותי בין הגירויים עלול ליצור תגובה מותנית חלשה, או לא

ליצור תגובה בכלל, והיצור ייאלץ לעבור רכישה נוספת.

• התגובה מוחלשת של היצור לגירוי החדש מעידה על יכולת אפליה.

ככל שיש ביצור יותר הכללה כלפי גירוי מסוים, כך יש לו פחות אפליה – ולהיפך.

ווטסון ערך את ניסוי 'אלברט הקטן' על מנת להראות כי:

.1 הטכניקות של פאבלוב ניתנות ליישום גם בתגובות יותר מורכבות. .2 רגשות כגון פחד יכולים להתעורר על ידי התניה קלאסית, ולא בהכרח נובעים מחוויות עבר או תהליכים

לא מודעים, כפי שפרויד טען.

.3 התניה קלאסית עובדת על בני אנוש ולא רק על בעלי חיים.

המנגנונים המחזקים התניה קלאסית (קוגניציה, מוח, אבולוציה)

• אלמנטים קוגנטיביים

החוקרים  רסקורלה ווגנר  פיתחו  מודל קוגנטיבי שהסביר באופן יותר מעמיק את התגובות להתניה הקלאסית. הם הבחינו כי הכלבים לא מריירים כשרואים את פאבלוב, ואלברט הקטן לא פיתח פחד

מווטסון. אם כך, גירוי נטרלי הופך למותנה רק כאשר הגירוי קשור באופן בלעדי לגירוי הבלתי מותנה. נוסף על כך, הם הסבירו שהתגובה המותנית יוצרת אצל היצור ציפייה לגירוי הבלתי מותנה, וציפייה זו גורמת לתגובות מותנות נוספות של היצור. הכלבים, שציפו לאוכל כששמעו את הפעמון, החלו גם לקשקש

בזנב, לעשות קולות של תחינה ולהתבונן לעבר מקור האוכל, נוסף על הריור. לכל גירוי מקושרת ציפיה של היצור. מסיבה זו, ככל שהגירוי יהיה זר יותר, כך ההתניה הקלאסית תהיה

מהירה יותר. הסיבה לכך היא שגירוי מוכר יוצר ציפיות ישנות, וליצור יותר קשה ליצור ציפיה חדשה לגירוי.

הממצאים הנ"ל מעידים על תהליכים קוגנטיביים עמוקים שמתרחשים אצל היצור בעת ההתניה.