נטייה מינית

נטייה מינית פסיכולוגים ניסו להבין מה משפיע על נטייה מינית. בתחילה, הניחו שדרך גידול הילדים יוצרת את הנטייה המינית (הזדהות של הילד עם אב או אם) אך לא מצאו קשר אמפירי. ממצאים משמעותיים מכוונים לביולוגיה כקובעת נטייה מינית. פעילות מינית של מין זהה קיימת אצל כל היונקים, והשכיחות של אדם להיות הומוסקסואל עולה אם תאום זהה הוא גם הומוסקסואל. בנוסף, חלק מהמאפיינים של מוח של הומוסקסואל דומים למאפיינים של מוח מהמין השני. ממצא נוסף שמאשש את הביולוגיה כקובעת נטייה מינית היא שההתנהגות של ילד צעיר יכולה להעיד על נטייתו בשלב שהם לא פועלים לפי מוסכמות חברתיות

אלא לפי רצונם החופשי (ולפני שלב ההתפתחות המינית.) קיימים הבדלים במיניות של נשים וגברים, לדוגמה, גברים נמשכים לתמונות מושכות של נשים ולא של גברים ואילו נשים נמשכות לתמונות של גברים ונשים כאחד. בנוסף, נשים קובעות את המיניות שלהם בצורה

פחות מוחלטת ודיכוטומית מגברים. חשוב להדגיש כי למרות שהנטייה המינית של אדם יכולה להשתנות,

היא לא ניתנת לשינוי על ידי אחרים.

המחקרים על נטייה מינית אינם חד משמעיים, אך שני ממצאים אינם ניתנים לוויכוח:

.1 בטוח שקיים מרכיב ביולוגי בקביעת הנטייה המינית של האדם.

.2  הנטיות המיניות מורכבות ולא ניתנות לתגיות כגון הומוסקסואל, לסבית, סטרייט.

נטייה מינית אולי לא ניתנת לבחירה, אך התנהגות מינית כן. הידע של מתבגרים בדרך כלל מועט יותר

מההתנהגות המינית שלהם, אולי בעקבות הורים שלא מעלים את השיחה מספיק מוקדם. מה אפשר לעשות?

חינוך מיני יכול לדחות את גיל היחסים המיניים ולהעלות את הסיכויים לקיים מין בטוח עם אמצעי מניעה. למרות נתונים אלו, בבתי ספר באמריקה כמעט לא מתקיימים שיעורי חינוך מיני, ואלה שכן לעתים קרובות

מבוססים על הימנעות ממין ולא על הגנה.

מהורות לחברות הפסיכולוג אריקסון בנה טבלת שלבים בחיים לפי המשימה המשמעותית ביותר של האדם בשלב זה. לפי הטבלה, המשימה החשובה ביותר בשלב ההתבגרות היא הגדרת זהות עצמית, ובשלב זה המתבגרים

מגדירים את עצמם לא לפי המשפחה אלא לפי חברים. שני גורמים למעבר זה:

.1   ילדים  לא בוחרים את ההורים  שלהם,  אך המתבגרים בוחרים את החברים שלהם. הם  יכולים

להשתייך לקבוצה שתעצב את האמונות והזהות. .2  קיימת התנגשות בין הרצון לחופש של הילדים לבין ההגבלות שהוריהם שמים עליהם. ההתנגשות

והויכוחים גורמים לריחוק בין הילדים וההורים ובעקבות זאת להתקרבות של הילד לחבריו.

הילד המתבגר מתחיל ליצור קבוצות עם המין הזהה, ולאחר מכן הם מתחברים לקבוצת המין השונה (רק

בקבוצות ובמקומות ציבוריים.) לאחר כמה שנים, הקבוצות המשולבות מתפרקות לקבוצות קטנות יותר. זוגות אוהבים נפרדים מהקבוצה ו"מקימים בית בישראל." במהלך ההתבגרות, ילדים מפסיקים להיות כה מושפעים מלחץ חברתי ומתחילים להיות מושפעים מהרצון להרשים את חבריהם. נדגיש כי ילד שלא היה

מקובל יכול להתפתח למקומות נהדרים בהמשך חייו.

בגרות ADULTHOOD בגרות היא שלב ההתפתחות הנמשך מגיל 18 21- ועד מוות. בשנות ה20 המוקדמות האדם נמצא בשיא הבריאות הפיזית והקוגניטיבית. בסביבות גיל 30 היכולות של האדם מתדרדרות וכך גם המוח. ההתפרקות המשמעותית ביותר מתרחשת בקורטקס הפרה-פרונטלי. יכולת זיכרון העבודה פוחתת יותר מזיכרון לטווח

ארוך, זיכרון אפיזודי נעשה גרוע יותר מזיכרון סמנטי ויותר קשה לשלוף זכרונות מאשר לזהות אובייקטים. עם כל זאת, יש תקווה. היכולות של האדם נעשות יותר יעילות מפני שהוא מורגל להם. ראינו כי חלקי המוח

הצעיר ייחודיים ושונים מאוד, אך כאשר המוח מתבגר, החלקים שלו נעשים דומים יותר זה לזה. לדוגמה, חלקים מסוימים לא אחראיים לתפקודים באופן בלעדי, אלא נעזרים במבנים נוירונליים אחרים. כך המוח

המבוגר מצליח לפצות על ההתדרדרות שלו. לפי תיאוריית הסלקטיביות הסוציו–רגשית, מבוגרים צעירים יותר נוטים לרכוש מידע שיהיה שימושי להם בעתיד, ואילו מבוגרים בוגרים יותר יזכרו מידע שמספק להם הנאה רגשית מיידית. זאת מכיוון שהצעירים מרגישים שהעתיד שלהם ארוך וששווה להשקיע בשבילו, ואילו הבוגרים מבינים כי אין להם טעם לתכנן

לעתיד. בהתאם, הבוגרים מעידים שהם שמחים יותר ויותר אוהבים את עצמם. השלכות של העתיד הקצר שנותר למבוגרים הן: מוכנות להשקיע כסף למען הציבור ולא לעצמם, השקעת זמן עם משפחה וכמה מכרים קרובים ולא עם קבוצות – שינוי במטרות החיים. השלכות דומות קיימות אצל

אנשים עם מחלה סופנית. מאפיין  של הבגרות הוא נישואין והקמת משפחה. אנשים מעידים שההורים והילדים שלהם גורמים להם

לאושר עיקרי. האמנם?

אנשים נשואים מעידים על שמחה יותר מוגברת משמחה של רווקים, אך יכול להיות שההסבר לכך הוא

שאנשים שמחים נוטים להתחתן יותר מהאומללים. בשנים האחרונות יש ירידה בתדירות הנישואין. באופן כללי, המחקרים מעידים שילדים לא מגבירים את השמחה של הוריהם ולעתים קרובות אף מפחיתים אותה. רמת הסיפוק מנישואין צונחת כשהילדים בחיתולים, לאחר מכן היא מתאוששת, צונחת שוב בגיל ההתבגרות וחוזרת לשיא כשהילדים עוזבים את הבית. לא מפתיע שההשפעה של הילדים גדולה יותר על נשים (שמטפלות בילדים יותר מהגברים) ושמחתן המדודה אכן גבוהה יותר כשהן מבצעות פעולות אחרות ולא מבלות עם הילדים. עם כל זאת, לא ניתן לקבוע האם אנשים היו שמחים יותר עם או בלי ילדים (כי זאת

לא החלטה של החוקרים.)