קבלת החלטות והמוח

קבלת החלטות והמוח נזק לאונה הפרה פרונטלית פוגע ביכולת לחשב סיכונים, ובכך פוגע ביכולת קבלת ההחלטות של האדם. נזק באזור זה גורם לחוסר יכולת לחשוב קדימה, מעבר להשלכות מיידיות, ולכן הם לא יכולים לשנות את החלטותיהם העתידיות בהתאם להפסדים או רווחים. ניתן לראות פגיעה ביכולות של קבלת החלטות גם

אצל אלכוהוליסטים, מכורים לסמים ואצל אנשים שנוטים לאכילה מוגזמת.

פתרון בעיות

יש לנו 2 בעיות בחיים:

.1  בעיה לקוית הגדרה – אין לה מטרה ברורה או דרך פתרון ברורה. רוב הבעיות היומיות הן כאלה.

.2  בעיה מוגדרת היטב – בעיה שברור לנו מהי המטרה שלה וכיצד להשיג אותה.

חוקר גילה כי אנשים לרוב פותרים בעיות באמצעות ניתוח מכוון מטרה– תהליך של חיפוש אמצעים או צעדים בשביל להפחית את ההבדל בין המצב הקיים למצב הנדרש. תהליך זה כולל בדרך כלל את השלבים

הבאים:

.1 ניתוח המצב הרצוי – מה אני רוצה להשיג .2 ניתוח המצב הקיים – איפה אני נמצא

.3 לציין את ההבדלים בין המצב הקיים למצב הנדרש

.4  להפחית את רשימת ההבדלים הללו באמצעות:

o אמצעים ישירים – כלומר צעדים מיידיים שפותרים את הבעיה ללא צעדי ביניים

o הגדרת תת מטרה – צעד ביניים שיביא אותה לפתרון הבעיה

o  מציאת בעיה דומה שיש לה פתרון

כאשר אנו מנסים לפתור בעיה באמצעות מציאת בעיה שיש לה פתרון ודומה לבעיה שלנו (ומיישמים את

הפתרון) אנו מבצעים אנלוגיית פתרון בעיות. פתרון בעיות לרוב מעודד יצירתיות ותובנה לגבי קשר בין מצבים שונים בעלי מאפיינים דומים. לפי תיאוריית גשטאלט, הבזקי תבונה יכולים לעזור לייצר ארגון מחדש שונה לבעיה. דבר שמאפשר פתירה מיידית לבעיה במקום פתירה רגילה שלוקחת שלבים. מחקרים אחרונים מציעים שתובנה זו היא תוצר של

מידע מצטבר שנמצא בתת מודע שלנו, באמצעות קישור למידע שיש לנו במוח בתת מודע. כאשר אנו פותרים בעיה באמצעות תבונה ,INSIGHT החלק הקדמי באונה הטמפורלית הימנית מופעל שניות ספורות לפני שאנו פותרים את הבעיה. מחקרים נוספים הראו כי כאשר אזור החגורה הקדמית

 

(הקדמון,) עמוק באונות הפרונטליות, מופעל לפני מציאת הפתרון, האדם יוכל לקבל את התשובה בתבונה

גם כאשר הקשר בין האובייקטים זעיר.

פתרון בעיה ע"י תחושה קורה לעיתים רחוקות בגלל שהוא סובל מאפקט המסגור שמגביל את סוג הפתרונות. קביעות תפקודית– הנטייה לתפוס את המטרה של אובייקט מסוים כבלתי ניתנת לשינוי. דבר זה מקבע את

החשיבה שלנו.

העברת מידע– איך אנו מגיעים למסקנות:

הנמקה– פעילות מנטלית שמכילה סידור של מידע או אמונה לתוך סדרה של פעולות במטרה להגיע למסקנה.

אנו סומכים על ההיגיון כדי להעריך את התוצאות של תהליכי נימוק, הוא נותן לנו סט כלים כדי להעריך

האם הצהרה היא נכונה ולהשליך ממנה על הצהרות אחרות. הנמקה פרקטית– להבין מה לעשות או לעשות הנמקה ישירה לפעולה. ניתוח מכוון מטרה הוא סוג של

הנמקה פרקטית. לעומת זאת יש הנמקה תיאורטית– הסברה ישירה לקראת הגעה לאמונה. משתמשים בה כדי להבין אלו אמונות (לא בהכרח דתיות) הן הגיוניות בשבילנו. מדובר בהסקת מסקנות לגבי אמונה שלנו, לדוג' אם נראה

חבר נוסע ברכב אחרי שביקשנו ממנו טרמפ והוא אמר שהרכב שלו בתיקון אז נאמין שהוא שיקר לנו. בתרבויות פשוטות לא ישתמשו בהנמקה תיאורטית אלא בהנמקה פרקטית בלבד. אנשים מחברות מתקדמות מתבססים על אמונות קדומות– שיפוט של אנשים לגבי האם לקבל החלטה, תלוי בכמה המסקנה אמינה מאשר כמה הטיעון הוא הגיוני ותקף. למשל הנמקה היקשית– הערכה שאם מסקנה נגזרת משתי

הצהרות אז היא כנראה נכונה. לדוג' ההיקשים בספר עם הסיגריות, שגרמו לכך שנקבל את ההיקש הראשון,

אבל לא את השני כי אנחנו לא יכולים להסכים שחלק מהסיגריות לא ממכרות.

פסיכולוגיה התפתחותית היא חקר המשכיות ושינוי לאורך החיים.

הורות חלק מהזרעים בתהליך ההתעברות לא מגיעים ליעדם ורק מעט מצליחים להגיע לרחם. אבל גם שם לא כולם מגיעים למקום הנכון, ורק מעטים מאוד מגיעים לביציות וחודרים אליהן. ברגע שהזרע חודר לביצית היא

משחררת כימיקל שחוסם זרעים אחרים מלהיכנס. לאחר מכן הזרע מוריד את הזנב שלו ומפרה את הביצית.

12 שעות אחר כך הביצית מתאחדת עם הגרעין של הזרע- כך מתחילה ההתפתחות הטרום לידתית

.'PARENTAL DEVELOPMENT'

זיגוטה היא ביצית מופרית שמכילה כרומוזומים מהביצית והזרע. מהרגע הראשון מין התינוק מוחלט

בזיגוטה. כל ביצית וזרע מכילים 23 זוגות של כרומוזומים. הכרומוזום האחרון בא ב2 צורות – Y .X הביצית

תמיד מביאה את הX והזרע מביא X או .Y אם הזרע הוא Y זה זכר, ואם הזרע הוא X זה נקבה. מהלך החיים הקצר של הזיגוטה נקרא השלב הנבטי STAGE GERMINAL – הוא התקופה של שבועיים לאחר ההפריה. במהלך שלב זה הזיגוטה מתחלקת ל2- תאים, אחר כך ל4- וכו.' עד שהעובר נולד ישנם מיליוני תאים שמקורם בזיגוטה. כל התאים מכילים 23 כרומוזומים מהזרע ו23- מהביצית. הזיגוטה נודדת מהשחלה ומתמקמת בדופן הרחם. זהו מסע לא קל ובערך חצי מהזיגוטות לא משלימות אותו, אם יש בהן פגם או שהן מתמקמות בחלק עוין של הרחם. זיגוטות של זכרים הן בעלות סיכוי גבוה יותר לא להשלים את

המסע.