דברים מוזרים- פילוסופית בדיאלוג הזה – רב הדיאלוג מדבר על ידיעה )כך גם כותרת הדבר,( אבל המסקנה והסיכום של הדיאלוג הוא שסגולה טובה היא מתנת האלים. התופעה הפסיכולוגית שאנחנו
מנסים להסביר באמצעות ההיזכרות היא היכולת להגיע למסקנות – השיפוט הוא היזכרות. הוא טוען שמה שמייצר ידיעה של דבר היא ידיעת הסיבות של הדבר – כלומר, ברגע שאנחנו יודעים את הסיבות
נדע את הידיעה, וההיזכרות היא זו שעוזרת לנו לעשות את המעבר מהסיבה לידיעה.
הפוליטאה – מהו הצדק? אפילו היום אין הסכמה בין חוקים האם הטקסט עוסק בפוליטיקה, או שמא במוסר. סוקרטס מתארח בביתו של קפאלוס )תושב, לא אזרח, באתונה,( ומתחיל לדון איתו בשאלה – מהו הצדק? קפלוס טוען שהצדק/יושר הוא “אי אמירת שקר והחזרת חובות.” סוקרטס מצליח לשלול את הטענה של קפלוס, ולכן פולמרכוס )נוכח נוסף בשיחה( טוען שצדק הוא “לתת לכל אחד מה שמתאים לו – לעזור לידידים ולהרע לאויבים.” כמו כן, הם טוענים שלא ניתן להשתמש
ביושר כדי לעשות משהו לא צודק.
במהלך השיחה, נכנס תרסימכוס, שטוען כי היושר אינו אלא מה שמועיל לחזק. השליט הוא זה שמחוקק, והוא שם מול עיניו את הצדק. נשאלת השאלה – מה קורה כשהשליט טועה? האם החוקים שחוקק עדיין נחשבים לצודקים? תרסימכוס עושה מהלך לוגי וטוען שהשליט האמיתי, זה שראוי להיות שליט, אינו טועה. הוא אומר שיש אומנות של שליטה, והשליט האמיתי מחזיק בה. הפונקציה של אומנות השליטה נועדה להגדיל את הייתרון של זה שמחזיר בה. סוקרטס, בתגובה, מדבר על אומנות אחרת – הרפואה, כדי לשלול את דבריו של תרסימכוס: במקרה של רפואה, הרופא מסתכל על התועלת של החולה ולא של הרופא, כך ששום אומנות אחרת אינה מבקשת תועלת לעצמה, אלא
למבקש את האמנות הזו.
בספר השני של פוליטאה, יש דיון על חלוקת הטובות – ישנה חלוקה קריטריונית – טובות הרצויות
למען עצמן )שמחה, הנאות;( טובות הרצויות למען עצמן )חכמה, ראייה;( טובות הרצויות בגלל
תוצאותיהן )התעמלות, כסף, בריאות.( סוקרטס מנסה להוכיח שהצדק הוא טוב בשביל עצמו,
ושלאדם אינטרס להיות ישר, לא משנה מה. האתגר של גלאוקין:
.1 מהו הסוג של הצדק ואיך הוא נוצר.
.2 בהינתן בחירה אמיתית )ללא מגבלות חברתיות,( אנשים לא יעשו את מה שצודק – משל הטבעת
של גיגס שהופכת אותו לרואה ואינו נראה, והטענה היא שהוא יעשה כל דבר שמקדם את עצמו,
ואינו חוקי. הטענה של סוקרטס – לעשיית צדק יש ערך פנימי-אינטרינזי להיות טובים.
.3 חיי רשע עדיפים / טובים יותר מחיי צדק – טוב לעשות עוול אם הוא מקדם אותנו לאן שאנחנו רוצים להגיע )אם אני מרמה במסחר, אז אני אהיה יותר עשיר.( הרשע המושלם מצליח לגרום לכולם לחשוב שהוא צדיק. הצדיק המושלם הוא זה שעושה צדק שלא למראית עין, וכולם בטוחים שהוא רשע. גלאוקון אומר שמכך עדיף להיות הרשע המושלם, כי הוא זה שמכוון למה
שטוב באמת.
לאור שלוש הסיבות האלה, והרצון שלא תהיה התנגשות בין התועלות של האנשים, אנחנו יוצרים חוקים וקוראים לפעולות מסוימות חוקי / צודק )דומה להובס.( בעיה נוספת – אם כולם ירצו
למקסם את הטוב / תועלת שלהם, תיווצר בעיית הטרמפיסט.
הוא אומר שצדק מדיני הוא אותו הדבר כמו צדק של אדם פרטי.
ספר שלוש – השליטים במדינה – מיהם השומרים ומיהם השולטים? מבין השומרים יש לבחור את אלה שבכל חייהם בוחרים לעשות את מה שמועיל למדינה, ולא ירצו בשום פנים ואופן לעשות את מה
שאינו מועיל. מדינה צודקת וטובה היא כזו שאין בה אינטרסים מנוגדים.
ספר רביעי – היכן נמצאות הסגולות הטובות בעיר – חכמה ואומץ? סוקרטס אומר שעיר היא חכמה אם יש בה אלמנט שאמור להיות חכם, והוא באמת חכם )השליטים, בפועל.( החוכמה של העיר היא פונקציה של מעמד השליטים שמחזיקים את החוכמה. גם עיר אמיצה היא אמיצה מפאת חלק מהאנשים שבה. אנחנו נחפש את הצדק במדינה כדי למצוא את הצדק הפרטי-אנושי. אנחנו מחפשים אלמנט שמחבר בין החוקים של העיר לבין הרוב. מבין הסגולות הטובות, צדק ומתינות הן
פונקציות של היחסים בין החלקים השונים בעיר, אבל הנפש היא כן דבר אחד. איך זה מסתדר? סוקרטס אומר שהרמוניה וצדק זה מצב שבו אין מאבקים, וכל חלק )במדינה ובנפש( עושה רק מה שהוא צריך לעשות – חלק מהנפש עוסק בשכל, חלק מרגשות וכו.’ לכן, אדם שאינו צודק הוא למעשה
חולה בנפשו.
סוקרטס שואל מהי המדינה המאושרת =)המדינה שהיא החיים הטובים, לא מקסום הרווחה של התושבים( – המדינה המוצלחת הזו תהיה מורכבת מהרבה אנשים שיש ביניהם הרמוניה. זאת, בדומה לנפש, שמורכבת מחלקים שפועלים ביניהם בהרמוניה, אם האדם מאושר. איך אנחנו בונים את
המדינה הזו? לפי פונקציונרים – איך אנחנו מוצאים משהו טוב בכל דבר. הפונקציות במדינה: השומרים, השליטים ובעלי המלאכה. אם נקביל את זה לאדם, אצלו התכונות הטובות מרכיבות את הנפש, והן חוכמה )לקבל את ההחלטות הנכונות,( מתינות ואומץ. הצדק – כל אחד עושה מה שהוא
צריך לעשות )לפי הפונקציה.(