השמנת יתר

השמנת יתר כמעט 30% מאוכלוסיית העולם נמצאת בהשמנת יתר. השמנת יתר מוגדרת כמדד BMI גדול מ.30- בנוסף לסיכונים בריאותיים, השמנת יתר גורמת לירידה בביטחון העצמי, ירידה ברווחה הפסיכולוגית וירידה

באיכות החיים בכלל בנוסף לתפיסה שלילית ע"י החברה.

סיבות להשמנת יתר:

• מרכיב גנטי, תורשתי.
• רעלים משמינים בסביבה פוגעים בתפקוד של מערכת ההפרשה האנדוקרינית.
• מחסור בחיידקים טובים בקיבה.

בכל מקרה, נראה כי החולים בהשמנת יתר נוטים להתנגד ללפטין, המוח שלהם לא מגיב ללפטין גם

כשמוזרק.

ברוב המקרים ההסבר הפשוט להשמנה היא אכילת יתר. למה זה קורה?

בעבר, הבעיה העיקרית שקשורה לאוכל הייתה רעב. היו 2 פתרונות עיקריים לבעיה זו: פיתוח משיכה חזקה לאוכל עשיר בקלוריות ופיתוח היכולת לשמר אנרגיה מיותרת בתור שומן (מה שמאפשר לנו לאכול יותר כשיש אוכל כהכנה למצבים שאין אוכל.) הבעיה היא שאנו לא חיים בעולם שיש בו מחסור של אוכל מרובה קלוריות, מה שגורם להשמנת יתר. בנוסף, רבים מהמאכלים עשירים בשומן טרנס שמונע

מהמוח להרגיש שבע.

הגוף מונע אובדן משקל בשני דרכים:

.1    כשאנו מעלים משקל הכמות והגודל של תאי השומן גדלים. אולם, כשאנו מורידים משקל, הנפח של

תאים אלו יורד, אבל מספרם לא. ברגע שנוסף תא שומן, הוא נשאר לנצח.

.2  הגוף שלנו מגיב לדיאטות באמצעות הפחתת המטבוליזם שהוא הקצב שבו הגוף משתמש באנרגיה.

הימנעות מהשמנה אינה כה קשה. אם נשים לידנו אוכל בריא יותר, ניגש אליו יותר. אם נשים כפיות קטנות

ליד האוכל, נאכל פחות אוכל וכו.'

תשוקה מינית

מזון מהווה מוטיבציה מפני שהאדם מת בלעדיו. לעומת זאת, מיניות אינה הכרחית להישרדות של היחיד, אלא להישרדות של הדנ"א. מסיבה זו, האבולוציה גרמה לתשוקה המינית להיות מובנית באדם. מנגנון התשוקה המינית הוא בלוטות שמפרישות הורמונים לדם ומשם למוח, ומגרים את העניין המיני. קיימים

הורמונים שמהווים עמדות מפתח:

• ההורמון :DHEA הגירוי הראשוני של תשוקה מינית. הורמון שמתפתח לאט מגיל 6 אצל בנים

ובנות, דבר שגורם להגיע לבגרות בגיל .10

• טסטוסטרון: קיים אצל גברים יותר מנשים.
• אסטרוגן: קיים אצל נשים יותר מגברים.

שני ההורמונים האחרונים אחראיים לשינויים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים בגיל ההתבגרות (וגם לתשוקות מיניות של עכברושים בוגרים.) אצל יונקים באופן כללי, הנקבות כמעט אינן מעוניינות במין אלא אם כן

רמות אסטרוגן גבוהות, בזמן הביוץ. האסטרוג'ן מווסת את הביוץ ואת התשוקות המיניות. לעומת זאת, אצל בני אדם הנשים יכולות להיות מעוניינות במין כל הזמן, בלי קשר לרמת האסטרוגן. סיבה אבולוציונית יכולה להיות שבצורה זו הגבר אינו יודע מתי האישה בביוץ, ולכן מגן עליה באופן תמידי ויכול לעזור בגידול

הילדים.

 

ישנן הוכחות לגישה שהטסטוסטרון הוא ההורמון המווסת תשוקות מיניות. ראשית, לגברים יש יותר טסטוסטרון באופן טבעי, ויש להם גם תשוקות מיניות חזקות יותר מלנשים. שנית, כשנותנים לנשים

טסטוסטרון, התשוקות המיניות שלהן מתגברות.

פעילות מינית התגובות הפסיכולוגיות של נשים וגברים הם דומים על אף השינויים בתשוקות המיניות שלהם. מאסטרס וג'ונסון ביצעו מחקרים פורצי דרך על המין, והבינו את מחזוריות התגובה המינית של בני האדם, שכוללת

את שלבי העוררות המינית במהלך פעילות מינית. קיימים 4 שלבים:

.1 שלב ההתרגשות: התכווצות שרירים וזרם הדם מתגברים סביב איברי המין, קצב הלב עולה, הפנים נעשים סמוקים. לגברים יש זקפה מלאה או חלקית, בעוד שאצל נשים הוגינה שלהן נעשית רטובה

והדגדגן נפוח.

.2 שלב המישור: התכווצות השרירים וזרם הדם מתגברים יותר. שלפוחית השתן של הגבר נסגרת, ושרירים בבסיס איבר המין מתכווצים בקצב. בלוטת הקוופר יכולה להפריש נוזל שמספיק ליצירת

הריון. הדגדגן של האישה עשוי לסגת, השרירים מתכווצים ומצרים את פתח הרחם. .3 שלב האורגזמה: הנשימה נעשית מהירה מאוד, ושרירי האגן מתכווצים בקצב. נשים עלולות לחוות התכווצויות של הרחם, וגברים מפרישים נוזל זרע. מרבית הנשים והגברים חווים אורגזמה בשלב

זה. כ15% מהנשים לא חוות לעולם אורגזמה. נראה כי קצב האורגזמות תלוי בגנטיקה.

.4 שלב הסיום: השרירים מתרפים, לחץ הדם יורד והגוף חוזר למצב רגיל. לרוב הנשים והגברים יש תקופה רפרקטורית שבה הם לא יכולים לחוות התרגשות מגירויים מיניים. התקופה יכולה להימשך

דקות עד ימים ובדרך כלל ארוכה יותר לגברים.

בדרך כלל הרבייה אינה סיבת קיום היחסים, אלא משיכה מינית, אמצעי להשגת מטרה, חיבור רגשי או

העלאת ביטחון עצמי. הסיבות אינן כה שונות בין נשים לגברים.