יישום פרקטי

יישום פרקטי התיאוריה לגילוי אותות מיושמת בכל מיני תחומים בחיים ועוזרת לנו למנוע טעויות, אולם תוך כדי התהליך אנו עושים התרעות שווא רבות. לדוג' רופא שמוצא גוש בחזה של אישה, יעשה ביופסיות לכלל סוגי הסרטן

על מנת לשלול את כולם. למרות שיהיו התרעות שווא רבות, בסופו של דבר יגלה את התשובה הנכונה. קביעת הקריטריונים לקבלת ההחלטה נעשית ע"י מציאת איזון של הטעויות, האם עדיף להסתכן בפספוסים

או בהתרעות שווא. הסתגלות חושית מתרחשת כאשר רגישות לגירוי מתמשך פוחתת לאורך זמן כאשר היצור מסתגל למצב

הקיים. לדוג,' כאשר נכנסים למאפייה יש ריח של מאפים, אבל עם הזמן הריח נעלם.

ראייה

חדות ראייה– היכולת לראות פרטים.

לאנשים יש רצפטורים סנסוריים בעיניים שמגיבים לגלי אור. גלי אור דומים לגלי ים, הם משתנים בגודל

הגל ויש 3 מאפיינים לגלים אלו:

• אורך הגל – מחליט מה הגוון, כלומר איזה צבע אנשים קולטים.
• עוצמת הגל – קובע את הבהירות של האור.
• טהרת הגל – קובע את העשירות של הצבע.

תהליך ההתמרה האור נקלט דרך האישון של העין, ספציפית בקרנית. האישון מתכווץ ומתרחב בהתאם לכמות האור אליו הוא נחשף. רשתית היא רקמה שמרפדת את החלק האחורי של העין ורגישה לאור. השרירים משנים את הכיוון של העדשה שתתמקד באובייקטים שונים בהתאם למרחק שלהם. היא משטחת את העדשה על מנת

לראות אובייקטים רחוקים, ומעגלת את העדשה לראייה של אובייקטים קרובים. שינוי זה נקרא התאמה, תהליך השמירה על תמונה בהירה ברשתית. אם העין ארוכה מדי, התמונות יתפקססו לפני הרשתית- תהיה פגיעה  בראייה של אובייקטים קרובים (קוצר ראייה, מיופיה.) אם העין קצרה מדי, התמונות מתפקססות

מאחורי הרשתית- תהיה פגיעה ברוחק ראייה (היפרופיה.)

תהליך הפיכת האור לפולסים (פוטנציאלי פעולה) של נוירונים מתרחשת ברשתית. תאי קליטת-תמונה (פוטו-

פיגמנטים) מכילים פיגמנטים שרגישים לאור, שמתרגמים את האור לפולסים עצביים. שני סוגי התאים הם:

.1 מדוכים –CONES מאתרים צבע, פעילים באור יום ומאפשרים ליצור פוקוס של פרטים. יש כמות קטנה והם מאוחסנים בצפיפות בגומה ומעט מפוזרים בשאר הרשתית – לכן, הראייה הפריפריאלית

שלנו אינה חדה.

.2 קנים –ROD פעילים בחושך, בראיית לילה משום שהם יותר רגישים לאור מתאי המדוכים. עם

זאת,  הרגישות גובה מחיר, לכולם יש פיגמנט זהה ולכן מספקים ראייה של הצבע האפור בלבד.

מפוזרים באופן אחיד מסביב לרשתית, למעט באזור המרכזי שלה שנקרא הגומה .)FOVEA( הגומה היא האזור שבו התמונה היא הכי בהירה ואין בה בכלל תאי קנים, דבר שגורם לחוסר חדות

של תמונות בחושך. התגברות על בעיה זו יכולה להיות הסתכלות קצת צדדית על האזור המבוקש,

כדי שנראה אותו בחלק של הרשתית מרובת המדוכים (בחושך.)

השכבה הפנימית ברשתית היא תאי הפוטורצפטור, מעליהם יש שכבה של נוירונים שקופים שנקראים תאים

ביפולריים  ותאי  גנגליה  רדינליים  (רשתיים-  .)RGC  התאים  הביפולרים  אוספים  אותות  עצביים

מהפוטורצפטורים ופולטים אותם לשכבה החיצונית של הרשתית, שם נוירוני הגנגליון הרשתיים מארגנים את האותות ושולחים אותם למוח. האקסונים של התאים הגנגליונים יוצרים את העצב האופטי. אקסונים

 

אלו יוצרים מעין חור בעין, אשר אין בו מדוכים או קנים. חור זה נקרא בליינד ספוט (נקודה עיוורת) – מקום

בשדה הראיתי שאינו מייצר תחושה ברשתית. אזור V1 – נמצא באונה האוקסיפיטלית וכולל את הקורטקס הויזואלי הראשוני. אזור זה מקבל מידע

 

,)LGN

מהעצב  האופטי  אשר  עובר  דרך  התלמוס  (ספציפית  דרך  הגרעינים  הגניקולטים  לטרליים

ולהמיספרות. תפיסת צבעים

 

תפיסת צבעים היא תפיסה של גלי האור ולא משהו שקיים. תאי מדוכים מאפשרים תפיסה של צבע וקיימים

3  סוגים של תאים, כל סוג תופס אורך גל אחר:

.1  גלים ארוכים נתפסים כאדום.

.2 גלים בינוניים נתפסים כירוק.

.3    גלים קצרים נתפסים ככחול.

ירוק, אדום וכחול הם צבעי היסוד של האור, ושילובים שונים שלהם יוצרים צבעים אחרים. לבן הוא שילוב של כל הצבעים ביחד. עיוורון צבעים נוצר ממחסום של אחד מסוגי המדוכים (בגלל אורכי הגלים שנתפסים כצבע.) הסתכלות על צבע לאורך זמן מעייפת את המדוכים וגורמת ל after-image .color ההסבר לתופעה

זו הוא מערכת הצבעים הנגדיים שמתארת זוגות של נוירונים ויזואליים הפועלים בצורה מנוגדת. כלומר, אדום פועל נגד ירוק וכחול נגד צהוב. מסיבה זו, אם מסתכלים על צבע אחד לאורך זמן, הוא יתחיל להיראות כצבע אחר. אם מדוכים של אחד הצבעים עובדים בצורה חלשה יותר, המדוכים של הצבע המקביל יתגברו

עליו והצבע הלבן יראה בצבע החזק.

המוח הויזואלי: באזור V1 יש נוירונים שונים שמגיבים לגבולות של צורה (עפ"י כיוון,) חלק יגיבו למראה צורה אופקית וחלק

יגיבו למראה צורה אנכית. שני  נתיבים  ויזואליים בעלי  פונקציות שונות מקרינים  מהקורטקס הראייתי לאזורים ויזואליים אחרים

במוח:

.1  נתיב ונטרלי – עובר דרך האונה האוקסיפיטלית לתוך אזורים תחתונים של האונות הטמפורליות.

כולל אזורים  שמייצגים  את  הזהות  והצורה  של  האובייקט  –  נתיב  'מה  זה'?  פגיעה  באזור

האוקסיפיטלי הלטרלי תקרא אגנוזית צורה חזותית – חוסר יכולת לזהות אובייקטים לפי ראייה.

.2   נתיב דורסלי – עובר מהאונה האוקסיפיטלית אל עבר האונה הפריאטלית (כולל חלקים אמצעים

ועליונים של האונות הטמפורליות) ומתחבר לאזורים במוח שמזהים מיקום ותנועה של אובייקט – נתיב 'איך'? (משום שהוא חיוני להדרכת תנועה.) פגיעה בנתיב הדורסלי באזור הפריאטלי יוצרת

קושי בהדרכת התנועה ע"י ראייה, לדוג' הכנסת כרטיס אשראי לכספומט.

זיהוי אובייקטים