הפילוסופיה בה נדון נכתבה בין המאה ה6- למאה ה4- לפנה"ס. הדמויות המרכזיות – אפלטון
ואריסטו, אך נעסוק גם בנוספים )סוקרטס, לדוגמא.( העולם היווני הוא לא רק גיאוגרפי או לאומי,
אלא בעיקרו תרבותי.
לא ברור מי הראשון שהשתמש במונח "פילוסופיה," אך ידוע כי בתחילה היא שימשה לתיאור אדם בעל חוכמה מעשית. )איסוקרטס הלין על המעבר בשימוש במונח מחוכמה מעשית לפילוסופיה כפי שאנו מכירים אותה כיום. הוא אומר שפילוסופיה היא ידע בניהול מדינה, בית ועזרה לזולת הוא סבור ש"אין לכנות בשם פילוסופיה את מה שאינו מסייע בהווה בדיבור או במעשים." הוא אומר שהפילוסופיה נדרשת כדי לסייע לאדם לחיות חיים טובים.( סוקרטס טען כי העיסוק בפילוסופיה
הוא זה שהופך את האדם למאושר באמת.
נתחיל במאה ה6- לפנה"ס, עם הפילוסופים הקדם-סוקרטיים. תאלס, למשל, האמין שהכל מורכב
מ-מים – יש יותר במים מאשר מה שהחושים מספרים לנו.
אנקסימנדרוס מ-מלטוס – טוען שהיסוד להכל הוא אפיירון, אשר אינו מים או כל אחד מהדברים המכונים יסודות. המים הוא תופעה נוספת בעולם, אשר נגזר אף הוא מהאפיירון. אפיירון הוא "דבר שהוא חסר גבול." כנראה שלא מדובר דווקא בחומר חסר גבול, אלא בדבר לא מוגדר. כדי להסביר את המעבר בין הניגודים בטבע )חם-קר; יבש-רטוב( אנקסמנדרוס אומר שעלינו להניח שיש גורם )אפיירון( שגורם לשינויים בין המצבים. אריסטו טען, יותר מאוחר, שהאפיירון הוא אלוהי – הוא בן
אלמוות ובלתי מתכלה.
אנקסימנס מ-מלטוס – אומר גם הוא שהטבע המהווה בסיס הוא אחד ואין סופי, אבל הוא לא חסר
הגדרה, אלא הבסיס להכל הוא אוויר בצורות שונות – דחיסות ודלילות. למעשה, אנקסימנס חושב
שאנחנו יכולים להסביר שינוי איכותי באמצעות מאפיינים כמותיים.
קסנופנס מ-קולפון – טוען כי כל אדם מייחס לאל שלו את התכונות שהוא מכיר )צבע שיער, לדוגמא,( וטוען כי אם בעלי חיים היו יכולים לצייר את האלים שלהם, הם היו מציירים אותם כבעלי חיים. למעשה, קסנופנס עושה ניסוי מחשבתי – מה היה קורה אילו. בנוסף, קסנופנס מתאר את מגבלות הידע האנושי, ואומר שבני האדם לא מכירים את הידע של האלים. כלומר – יש הבדל בין
לומר דבר נכון לבין לדעת שהוא נכון. לכן, לא ברור האם עולם הידיעות שלנו מוגבל לעולם התופעות, או שניתן לדעת ולתאר תפיסות עולם רחבות יותר. קסנופנס טוען כי אם נכפיף את הדיבור שלנו לכללים מסוימים ")לוגוס,(" אז נוכל לתאר נכונה תופעות )כמו האלים( למרות שאנחנו לא מכירים
אותן באמת.
הרקליטוס מ-אפסוס )נולד 540 לפנה"ס( – "הרקליטוס האפל" – כתב באמירות מבודדות, לא כמסה.
הרקטליטוס הסתובב בעולם וראה דברים שקורים, וניסה להוציא מהם אמיתות. צריך לפרש כל אחת
מהאמירות שלו באופן נפרד. עקרונות שצריך לזכור אצל הרקליטוס:
.1 לוגוס – יש לו הרבה משמעויות, לא ברור לחלוטין מה הוא. ביוונית: "לוגוס" =
"אמירה."
.2 אחדות הניגודים – "חי ומת הם אותו הדבר," כלומר, שני ניגודים הם למעשה אותו
הדבר כי הם נהפכים אחד מהשני, ונובעים זה מזה.
.3 שינוי – מה מקומו של השינוי )שני אנשים שנכנסים לאותו הנהר למעשה נכנסים
לנהר אחר כי המים כבר זרמו.(
.4 אש – הקוסמוס לא נוצר, אלא הוא תמיד היה ויהיה. הוא אש נצחית שנדלקת
ונכבית לפי מידה.
.5 חוק – הרקליטוס מציג את חוקי הטבע )החוק האלוהי,( וממנו צריך לגזור את
המוסר האנושי והחוקים האנושיים.
הוא טוען בפרגמנט ה1- שלו שיש מוגבלות של האדם להבין ולקלוט את העולם – חלק ממי שאנחנו ומהיכולות שלנו מוטעים )בניגוד לאלים.( הלוגוס שלנו הוא שנותן משמעות ויכולת הבנה למה שאנחנו קולטים באמצעות ראיה ושמיעה. עם זאת, שמיעה וראיה נותנות לנו עדויות לא טובות על
העולם, אם הנשמות ברבריות )פרגמנט .(107
עוד טוען הרקליטוס, שהעולם בתנועה מתמדת ")אי אפשר להיכנס לאותו הנהר פעמיים.(" יש כאן
וויכוח לגבי מקומו של השינוי מול הסטאטיות בהגדרה של דבר.
הרקליטוס גם עוסק בתיאוריה פיסיקלית – את העולם אף אחד לא יצר, אלא הוא תמיד היה ויהיה.
עוסק בחומרים שמרכיבים את העולם – מים, אדמה ואש; ועוסק גם בגבולות הנפש.
הרקליטוס אמר שלנפש / לרגש יש את האפשרות לתפוס את הרציונל שעומד בבסיס הקיום הנתפס. פְַּרמֵנִיֵדס – אצל פרמנידס יש שתי דרכים של חקירת העולם. בניגוד להרקליטוס, המחקר של
פרמנידס הוא יותר א-פריורי ויש צורך למצוא קשר בין החשיבה לבין המציאות:
פרמנידס כתב פואמה – יש לדברים שלו משקל מסוים. יכול להיות שחלק מהדברים שלא מסתדרים לנו זה בגלל שהוא צריך לשמור על המשקל של הפואמה. לפי פרגמנט 2 בפואמה יש שתי דרכים
לחקירת האמת:
