מנגנונים המחזקים התניה אופרנטית

 

• אלמנטים קוגנטיביים

טולמן טען כי (בדומה למודל רסקורלה-וגנר,) התניה פועלת על מערכת של אמצעים ומטרה. הופעת הגירוי יוצרת אצל האורגניזם תהליכים קוגנטיבים שגורמים לו להציג את התגובה, ההתנהגות. טולמן ותלמידיו

הגדירו שתי תופעות של למידה: למידה מאוחרת learning ,Latent ומפה קוגנטיבית.

טולמן ערך ניסוי עם שלוש קבוצות עכברים במבוך. קבוצה ראשונה לא קיבלה אף חיזוק על מציאת הדרך. קבוצה שנייה קיבלה חיזוקים עקביים לאורך זמן הלמידה. קבוצה שלישית לא קיבלה אף חיזוק בעשרת הימים הראשונים, והחל מהיום ה,11 קיבלו חיזוקים באופן עקבי. ממצאיו היו שהקבוצה השלישית הצליחה להגיע לרמת למידה גבוהה ביותר, ולבצע כמות מינימלית של טעויות בדרך (הקבוצה הראשונה כמעט ולא

השתפרה, השנייה השתפרה באופן הדרגתי אך ביצעה יותר טעויות מהקבוצה השלישית.)

המסקנה היא שעכברים אלו למדו גם לאורך הזמן שלא קיבלו חיזוקים, כלומר למדו על ידי למידה מאוחרת. בנוסף, הם יצרו מפה קוגנטיבית של המבוך לכל אורך תקופת הלמידה. ניסוי המשך של טולמן הדגים את היכולות הללו בהרחבה. תחילה, העכברים היו במבוך שבו הייתה רק אפשרות אחת להגיע לאוכל. לאחר מכן, העכברים הונחו במבוך נוסף במיקום יחסי זהה לאוכל, כמו במבוך הקודם. ההבדל היה שהיו כמה אפשרויות להגיע לאוכל. העכברים, שמצאו שהדרך שהכירו הייתה חסומה, הצליחו לבחור את המסלול הנכון בלי טעויות נוספות. כלומר, הם יצרו מפה קוגנטיבית של הסביבה שלהם והשתמשו בה על מנת להגיע

לאוכל. משמעות הדבר הייתה שלמידה על ידי התניה אופרנטית מתבססת על תהליכים קוגנטיביים ולא רק תגובה

פשוטה לחיזוק. מנגנונים קוגנטיביים נוספים נמצאו מניסוי של דלאגדו ושותפיו על אנשים ששיחקו משחק של אמון עם בן זוג דמיוני. השחקנים קיבלו דולר ויכלו להעביר לבן הזוג או להשאיר אצלם. אם העבירו אותו, הוא הפך ל3 דולר אצל בן הזוג, ובן הזוג יכל בתמורה לחלק אותו איתם בחזרה, כך שהיו צוברים דולר וחצי. במשחק

טיפוסי, השחקנים לומדים אם ההעברה כדאית על פי ניסוי ותעייה.

 

בניסוי של דלגאדו, לפני המשחק נתנו לשחקנים תיאור של בן הזוג שהציג אותו כאמין, נטרלי או חשוד. (השחקנים שיחקו תחת הדמייה מוחית של מכשיר .)FMRI החוקרים ראו שהשחקנים מעבירים את הדולר לאלו שתוארו כאמינים, ולא לחשודים. זאת על אף שבני הזוג פעלו בצורה זהה. השחקנים לא הפעילו שיקול

דעת ולא הגיבו לאותות של דרך הפעולה של בני הזוג. תיאור בני הזוג היווה התניה להתנהגות של השחקנים.

השחקנים הגיבו לגירוי של תיאור השחקנים, ושינו את התנהגותם לפיו.

• אלמנטים עצביים

חוקרים החלו לבחון מנגנונים מוחיים שיסבירו את התגובות לחיזוקים. אולדס ושותפיו ערכו ניסוי בו החדירו אלקטרודה זעירה לחלקים שונים של מוח של עכברוש ונתנו לו להפעיל את האלקטרודה בעצמו על ידי לחיצה על כפתור. העכברושים לחצו על הכפתור פעמים רבות ואף התעלמו מאוכל ומצרכים חיוניים על

מנת לגרות את אזורים אלו, שכונו 'אזורי עונג.'

• עם השנים נמצאו אזורים שמשדרים 'חיזוק דרך גירוי.' אזורים אלו היו נוירונים בצרור המוח

האמצעי המדיאלי. הנוירונים בכל האזור הזה (האזור עובר דרך המוח האמצעי, להיפותלמוס ומשם

לגרעין הנסמך) הכי מקושרים ליצירת הנאה – אכילה, שתייה והתנהגות מינית.

• נוירונים אלו יוצרים הפרשה של הטרנסמיטור דופאמין, שמיוחס לרגשות הנאה. השערות על

דופאמין כוללים את ההנחה כי דופאמין גורם לתשוקה עזה, או כי דופאמין מקושר לציפייה לקבלת

חיזוק.

הוכחה לקשר בין הדופמין לאזור העונג: עכברושים יעדיפו לגרות את אזורי העונג על חשבון צרכים בסיסיים. כשסמים אנטגוניסטים לדופאמין ניתנו לעכברושים, הם הפסיקו לגרות את אזורי העונג על ידי לחיצה על האלקטרודה. סריקות של המוח הראו כי

יש פעילות מוגברת בגרעין הנסמך אצל גברים שנחשפו לאישה מושכת, או אצל אנשים שציפו שיקבלו כסף.

בסופו של דבר, יותר דופמין מופרש כאשר יש צורך לפעולה. לדו' אם אוכלים כשרעבים האוכל יותר טעים.

מדובר במנגנון ביולוגי שקיים כדי לסייע להישרדות ורבייה של היצור.

• אלמנטים אבולוציוניים

הבנת האלמנטים האבולוציוניים נוצרה מתצפיות מסקרנות של ניסויים בהתניה אופרנטית. עכברים ששמו אותם במבוך בצורה של ,T ביום הראשון מצאו את האוכל בצד אחד, וביום הבא חיפשו את האוכל ראשית

בצד השני. תגלית זו אינה אופיינית להתניה אופרנטית והדהימה את החוקרים. איך מסבירים זאת? זה הגיוני מבחינה אבולוציונית – עכברים רגילים שאם הם מוצאים מזון במקום אחד הם אוכלים או אוגרים

אותו ואז הולכים לחפש במקום אחר – ולכן הם פנו לצד השני במבוך. שניים מתלמידיו של סקינר, הזוג בריילנד, עשו ניסויים עם חיות – חזירים ודביבונים. והגיעו למסקנה שהחיות תמיד צודקות בהתנהגות שלהן. החיות יצרו קשר בין המטבעות לבין האוכל, ונהגו במטבע כאילו הוא אוכל (לא יודעים למה.) ממצאים אלו מראים כי יש התנהגויות שיש לנו נטייה ביולוגית ללמוד אותם

כי הם עוזרים לנו לשרוד. לפעמים אנו לא מצליחים ללמוד משהו בגלל ההתפתחות האבולוציונית שלנו –

יכול להזיק לתהליך הלמידה, ואף לחסום אותה.

למידה מתצפיות  למידה מתצפית היא כאשר יצור לומד באמצעות צפייה בהתנהגויות של אחרים. למידה מתצפית מאתגרת את הלמידה הקלאסית והאופרנטית, כי היא מבטלת אותם – האורגניזם לא לומד באמצעות חוויה אישית שלו. אבל אין ספק שהיא עובדת ויוצרת שינוי בהתנהגות. לאורך השנים התנהגות חברתית 'נורמלית'

מועברת באמצעות צפייה באנשים המבוגרים, או בצפייה אחד בשני.

למידה מתצפיות אצל בני אדם

 

בניסוי שערך בנדורה, ילדים הוכנסו לחדר עם צעצועים נחשקים. לאחר זמן מבוגר הוכנס לחדר והחל לשחק עם בובת 'נחום תקום' בצורה מאוד אגרסיבית. כשלילדים ניתנה אפשרות לבחור משחק, רובם בחרו לשחק עם הבובה, וחיקו את ההתנהגות האגרסיבית של המבוגרים שראו. ילדים שראו שהמבוגר ננזף התנהגו

בצורה פחות אגרסיבית. בהתאם, ילדים שראו שהמבוגר קיבל חיזוק, התנהגו ביותר אגרסיביות.