חלוקת זכרונות עם אנשים יכולה לגרום לעלייה בזכירה שלהם. אולם, זכירה מחודשת שלהם יכולה לגרום
לשכחה שלהם. זיכרון משותף הוא כאשר אנשים זוכרים בקבוצות. זכירה בקבוצות יכולה לעורר זכרונות טוב יותר, משום שאנשים יכולים לזכור דברים שאחרים שכחו. אולם זכירה בקבוצה לא תמיד טובה. מחקרים הראו כי כאשר אנו מעלים זכרונות לבד, ואז מנסים להעלות אותם ביחד, אנו זוכרים יותר דברים מאשר אם היינו מנסים לזכור ישר בקבוצה, דבר זה נקרא עיכוב משותף INHIBITION .COLLABORATIVE תופעה זאת מתרחשת כנראה בגלל שתהליך שליפה של אדם אחד מפריע לתהליך השליפה של אדם אחר. למרות החסרונות של למידה בקבוצות, היא תורמת בזכירה של מידע
חדש שלא היה זכור מלכתחילה, ובכך שאנו עושים פחות טעויות בזיכרון (ע"י תיקון אחד של השני.)
כשלי זיכרון
ישנם 7 כשלי זיכרון:
- ארעיות – שכחה של דברים עם הזמן. שכחה זאת קורית אחרי הקידוד ולפני האחסון. בתחילה השכחה הינה גדולה ודרמטית, אך עם הזמן היא יורדת, עד שהיא כמעט אפסית. בנוסף, בתחילה הזכרונות הינם מפורטים, אולם עם הזמן הם נעשים כלליים יותר. התערבות רטרואקטיבית היא
סיטואציות שבהן למידה מאוחרת פוגעת בזכרונות המוקדמים לדוג:' אם כל יום נעשה אותו דבר
בעבודה, הזכרונות מתבלבלים ולא נזכור מה עשינו בכל יום. התערבות יזומה היא למידה מוקדמת שפוגעת במידע החדש שנרכש לדוג:' אם אדם מחנה במקום חדש שהוא לא רגיל אליו, הוא כנראה
יהיה מבולבול כאשר הוא יבוא לחפש את האוטו.
- היסח דעת – חוסר תשומת לב שגורם לכשל בזיכרון. במקרה זה נצפה במחקרים פעילות ירודה
באונה הפרונטלית השמאלית התחתונה. בנוסף, נצפתה ירידה בפעילות של ההיפוקמפוס בזמן
לזכור. תהליך זה נקרא זיכרון
היא שאתה צריך לזכור-
הקידוד. סיבה נוספת להיסח הדעת
פרוספקטיבי (לעתיד) כלומר, להצליח לזכור לעשות דברים בעתיד.
- חסימה – כשל בשליפת מידע מצוי בזיכרון למרות שאתה מנסה לייצר אותו. חסימה קורית בעיקר
לשמות של אנשים ומקומות בגלל שהקשר בין השמות לבין המשמעות חלש יותר משמות של חפצים.
חסימה קורית לרוב אצל אנשים בני .60-70 מקורה של חסימה היא נזק בחלקים של האונה
הטמפורלית השמאלית בשטח של הקורטקס.
- ייחוס שגוי של זיכרון – שיוך של זיכרון או רעיון למקור לא נכון. דוג' טובה לכך היא זיהוי לא נכון
ע"י עדים. מקור של זיכרון מתייחס לאיפה, מתי ואיך מידע נרכש. אנשים לעיתים זוכרים מידע, אולם לא זוכרים טוב מהיכן הם השיגו אותו – כמו עדים שמתבלבלים, או הרגשה של דה ז'ה וו בה אתה זוכר הרגשה דומה אבל לא מהיכן. פגיעה באונה הפרונטלית מסבירה תופעה זו בשל העובדה כי במקום זה אנו שולפים את המידע. היכרות שגויה היא תחושה של היכרות עם אובייקט אשר בחיים לא פגשת. הפרעה זו כנראה כוללת פגיעה באונה הטמפורלית (מעורבת ביצירת רגש בעקבות זכרונות) והפרונטלית (מעורבת במקור הזכרונות.) בנוסף, היכרות שגויה קורית בעיקר בגלל שיש קשר בין המילים שאנו זוכרים לבין המילים שאנו חושבים שאנו זוכרים. זה קורה בעיקר כי אותם
אזורים במוח (כולל ההיפוקמפוס) עובדים כאשר אנו מזהים בצורה שגויה או אמיתית. למרות
הבלבול, אנשים ידעו לזהות אובייקט שהם ראו לבין אובייקט הדומה לו.
- הצעתיות – נטייה לשלב מידע מטעה ממקור חיצוני לזיכרון האישי שלנו. לדוג' לגרום לאח שלנו
הקטן לזכור שהוא הלך לאיבוד בקניון למרות שהוא לא הלך לאיבוד. גורמים שיכולים להגביר
הצעתיות:
o לחץ חברתי o דמיון ויזואלי – תיאור ציורי של אירוע כלשהו יכול לפתח זיכרון שגוי של אותו אירוע o העובדה שאנחנו לא מאחסנים את כל המידע על אירוע מסויים יכול לגרום לנו לזכור דברים
שלא היו קיימים.
- נטייה – השפעה מעוותת של ידע, אמונות ורגשות נוכחיים על חוויות ישנות. נטייה עקבית היא הנטייה לבנות מחדש את העבר על מנת להתאימו להווה. נטייה משתנה היא הבדל מוגזם בין מה שאנו מרגישים עכשיו לבין מה שהרגשנו בעבר. לדוג' זוגות דיווחו במחקר כי הם אוהבים יותר ממה שדיווח בשנים קודמות, כלומר יש הבדל בין מה שהם הרגישו בעבר למה שהם מרגישים היום. נטייה אגוצנטרית היא נטיה להגזים בשינויים בין אירועים שקרו לבין אירועים נוכחיים, על מנת לגרום
לעצמנו להיראות יותר טוב בראייה לאחור.
- התמדה/עקביות – הזיכרון הפולשני של אירועים שהיינו רוצים לשכוח. קורה בעיקר לאחר
טראומות. זיכרונות רגשיים לרוב זכורים טוב יותר מזיכרונות לא רגשיים. זכרונות נורה הם זכרונות מפורטים של איך ואיפה שמענו על אירועים מזעזעים. אנו זוכרים אירועים אלו יותר טוב
בשני סיבות:
o בזכות הקשר הרגשי שנקשר לזכרונות האלה.
o יש לנו נטייה לדבר ולעסוק בהם יותר.
החלק במוח שמסייע בזיכרון אירועים רגשיים ומזעזעים הוא האמיגדלה. האמיגדלה מפעילה הורמונים תלויי לחץ כגון אדרנלין וקורטיזול וגורמת להגדלת הזיכרון לאותו אירוע. אנשים עם פגיעה באמיגדלה אינם
זוכרים אירועים מזעזעים יותר טוב מאירועים אחרים, אך הזיכרון שלהם לא נפגע.





