מטאפורה לזיכרון

מטאפורה לזיכרון – ספרייה. קוראים ספרים, שמים אותה במדפים ואז כשרוצים להבין את הזיכרון

צריך להבין את הספרייה. כביכול. המטאפורה לא נכונה.

הזיכרונות הם אנחנו: נפילה שנפלנו, הקורסים שעשינו, השירות הלאומי שעשינו, החבר הראשון,

מה אמרו לנו, איך היה במסיבה אתמול וכו…' בלי כל הדברים האלה אנחנו לא אנחנו.

 

 

לזכור בצורות שונות– 3 סוגים של זיכרון :

 

זיכרון סנסורי– גירוי סנסורי- רואים את העולם, שלחנו איתות למוח, אז יש כבר זיכרון סנסורי. נתונים סנסורים ארעיים- הם מתחלפים לעיתים תכופות והם רבים. יכולת אחסון גדולה	.1
למשך זמן מאוד קצר.
הנתונים הם שונים- חזותי	–
שמיעתי	–
זיכרון עבודה (קצר טווח-) אני שם קשב על הזיכרון הסנסורי ואז הוא עובר לזיכרון קצר טווח. "שולחן העבודה" למחשבות. עושים שינון של המידע במוח וכך שומרים אותו. יש לשמר או	.2
לחזור על המידע באמצעות קשב פעיל.
יש 2 מערכות חזרה:
לולאה פונולוגית- שומר מילים	.1
תרשים חזותי מרחבי- שומר תמונות שראינו במרחב	.2

 

משך זמן גמיש ויכולת אחסון מוגבלת. כמה פריטים אפשר להחזיק באופן פעיל בזיכרון העבודה

שלנו?

מספר הקסם- בין 2 ל,7 מעט מאוד דברי שאנחנו יכולים לשנן בלולאות של זיכרון העבודה.

.3  זיכרון ארוך טווח– מטאפורת ההארד דרייב- דיסק קשיח.

–    מקום אחסון בלתי מוגבל.

–    משך זמן בלתי מוגבל בפוטנציה.

–    תתי סוגים או מערכות שונים.

2 סוגים של זיכרון ארוך טווח:

·    זיכרון אימפלציטי- לא מודע.

מכיל:

– זיכרון אסוציאטיבי: יש בזיכרון רשתות סמנטיות (מילים שעושות לנו קישורים אחת לשנייה) והדברים שקשורים אחד לשני בחיים קשורים אחד לשני בזיכרון. זה טוב למערכת כי היא יכולה לנבא מה עומד

להיות תכף, להתארגן לקראת סיטואציות. המוח לוקח חלקים מהסיטואציה שלפנינו ואז היא

משלימה את הסיטואציה. (דוגמה של ספל/ספר במצגת) –    תופעה זו נקראת הטרמה )priming( – תהליך שבו הפעלה של מידע מסוים בזיכרון מגביר

את ההסתברות שאותו מידע או מידע הקשור אליו יופיע בעתיד. (הספל במצגת.)

 

– זיכרון פרוצדורלי: רכיבה על אופניים, איך להגיע הביתה, עלייה במדרגות.. ידע שהוא ברור לנו אבל נורא

קשה להסביר אותו. תהליך, פרוצדורה שטבועה בנו.

 

·    זיכרון אקספליציטי- מפורש, מודע

 

o   סמנטי– מה זה ראש ממשלה, מה הבירה של צרפת, איך קוראים לנו הם דברים שנמצאים

בזיכרון וזה כמו לחפש במילון מה נמצא תחת הערך.

 

o   אפיזודי– אנחנו זוכרים מתי ראינו דברים ואיפה ראינו אותם.

 

 

איך מגיע מידע לזיכרון לטווח ארוך?

שליפה-

קידוד-

עדויות נוירופסיכולוגיות לסוגי זיכרון שונים- להשלים מהמצגת.

 

ענת מריל– חוקרת זיכרון

אחנו חושבים על הזיכרון שלנו כאסופה של תשובות לשאלות שאנחנו עושים- איפה אנחנו גרים, מה

עשינו הבוקר וכו.

אי אפשר לדמיין את עצמנו ללא זיכרון.

הזיכרון הוא הכרחי בשביל לתפוס את העולם לא רק כדי לזכור פעולות.

 

הזיכרון= הוא חוויה שמאחוריה מתרחשים תהליכים עצביים וחישובים שהמוח שלנו מבצע בשברירי

שנייה.

איך הזיכרון נכנס?

HM סבל מאפילפסיה, והורידו לו בניתוח את ההיפוקמפוס כי חשבו שזה הגורם לאפילפסיה.

הוא לא סבל יותר מאפילפסיה, אבל הוא לא יכל לייצר זיכרונות חדשים מאותו יום קדימה.

ההיפוקמפוס חשוב לזיכרון. אך מה הוא עושה?

אריק אנדל התעניין בשאלה איך זיכרונות נכנסים אלינו למוח?

הוא חקר, הכניס אלקטרודות למוחות שניסו ללמוד ולזכור וניסה למצוא מידע. הוא קיבל הרבה מידע אבל לא שימושי. הוא חקר חשופית, לימד אותה למידה פשוטה- לפחד מצליל. השמיע צליל, ועשה

שוק חשמלי והיא התכווצה. בסופו של דבר היא מתכווצת כשהיא שומעת צליל גם בלי שוק.

הוא מגלה נוירון סנסורי שמפעיל את הנוירון המוטורי אחרי הלמידה. הלמידה מלווה בשינוי אנטומי של הסינפסה, לא רק מעבר כימיקלי, השתנתה האנטומיה של הסינפסה. ושינוי הסינפסה זה הבסיס

של הזיכרון. סינפסות חדשות בין נוירונים.

למידה או זיכרון מתבטאים בשינוי אנטומי במוח- יצירה של קישורים חדשים בין תאי עצב.

איפה שמורים, מקודדים הזיכרונות?

אין דבר כזה חתיכת זיכרון שממוקמת במקום ספציפי במוח. אין מקום ספציפי שהזיכרון מקודד.

חלקים שונים של זיכרון ממוקמים בחלקים שונים במוח. כל חתיכה, אספקט של הזיכרון מעובד

ומקודד במקום אחר- בקורטקס הויזואלי, בקורטקס הסנסורי וכו.'

ההיפוקמפוס- תפקידו לחבר את כל חלקי הזיכרון לזיכרון קוהרנטי אחד שקשור אלינו. מאפשר

קישורים של מראות, קולות, רגשות, לכדי חתיכה אחת שקושרה אלינו.

מה קורה במוח כשאנחנו מנסים להיזכר? גם כששולפים מתרחשות בניות של סינפסות. רעיון מהפכני, החוקרים היו רגילים לחשוב שכשזיכרון

נוצר זהו, אין יותר שינוי. כמו ספר שנכתב, זהו.

הזיכרון הוא יותר דינאמי ופועל גם כשאנחנו נזכרים. בעצם שולל את מטאפורת הספרייה, שברגע שספר (בעצם זיכרון) נכתב זהו הוא גמור. וכשאנחנו רוצים להיזכר אנחנו לוקחים אותו קוראים

נזכרים וזהו מחזירים.

קרין נאדר חקר חולדות כמו החשופית, אותו תהליך של למידה לפחד מצליל. הזיכרון נוצר. לאחר מכן החדיר חומר שלא מאפשר לבנות סינפסות חדשות. ואז החולדה שכחה, הוא השמיע צליל והחולדה

לא התכווצה.

קונסודילציה-ריקונסודילציה: מכאן לומדים שגם תהליך השליפה כרוך בשינויים אנטומיים בסינפסה כמו הזיכרון עצמו. עצם ההיזכרות שינתה את הזיכרון. זה כמו קובץ שפתחנו ואז שומרים

אותו שוב. זה משנה את הזיכרון המקורי שלו בהארד דיסק. תהליך זה נקרא ריקונסודילציה-

ההיזכרות עצמו משנה את הזיכרון.