הגישה ההומניסטית

רעיונותיו של פרויד איבדו מהשפעתם מכמה סיבות:

.1   רעיונותיו נתפסו כפסימיים, בייחוד לאור הגישה האופטימית של התקופה שהייתה לאחר מלחמת

העולם.

.2 קשה לבדוק בצורה אמפירית  את רעיונותיו.

.3 התפתחות הגישה ההומאניסטית הציגה רעיונות חיוביים יותר שאנשים העדיפו לתמוך בהם.

הגישה ההומניסטית ראתה את הטיפול הפסיכולוגי כאינטראקציה בין לקוח ומטפל, במקום מטופל

ופסיכולוג, והיא מדגישה את הפוטנציאל הטמון באדם ואת הפן החיובי שלו. (מאסלו ורוג'רס) כל הגישות שתיארנו עד כה התבססו על נסיון פיענוח של המודעות, דרכי החשיבה, הרגשות והתחושות. הבעיה היא שהמודעות היא אישית וסובייקטיבית לכל אדם. עלתה גישה חדשה שהיא גישת הביהייביוריזם, לפיה פסיכולוגים צריכים להתעסק בהתנהגויות שניתן לראות אותם, ושהן יותר אובייקטיביות. ווטסון היה מייסד הגישה והוא טען שמטרת המחקר צריכה להיות ניבוי של התנהגות ושליטה עליה באופן שמועיל לחברה. הוא עבד עם בעלי חיים (שלא ניתן להחליט אם יש להם נפש) ובחן התנהגויות בלבד. הוא הושפע מעבודתו של

פאבלוב. פאבלוב הבחין שכלבים מתחילים לרייר כשהם רואים את האדם שמאכיל אותם, ולא רק כשהאוכל מגיע. הוא עשה ניסוי: צילצל בפעמון בכל פעם שהאכיל את הכלבים וראה שלאחר זמן, בלוטות הרוק מתחילות לפעול בהישמע צליל הפעמון, גם כשאין אוכל בסביבה. הפעמון היה גירוי, והוא גרם לתגובה- ריור. פסיכולוגיית

גירוי–תגובה טוענת כי כל התנהגות או שינוי של האדם הם תוצאה של גירוי כלשהו.

ווטסון יישם את הרעיון של פאבלוב על אנשים וביצע ניסוי עם תלמידתו ריינר: ניסוי אלברט הקטן, שבמהלכו

לימדו ילד קטן לפחד מעכבר לבן פשוט, ומכל צעצוע פרוותי לבן, על מנת להוכיח שהתנהגות מושפעת מהסביבה.

הם האמינו שיש הרבה גורמים להתנהגויות, אך הסביבה היא הגורם המרכזי. בעקבות זאת, סקינר פיתח סוג חדש של מחקר התנהגותי. הוא הבין שבמציאות בעלי חיים מתנהגים באופן

שונה מהתנהגותם  בניסויים, ולכן  ניסה לפתח  קודים  התנהגותיים בסביבה הטבעית,  להסביר כיצד  בע"ח

לומדים איך להתנהג, איזה פעולות כדאיות מבחינתם ואיזה לא. ניסוי קופסת סקינר: עכברושים בקופסא בעלת מוט שבלחיצה עליה תגרום לאוכל להיכנס לקופסא. בתחילה העכברוש לוחץ על המוט בטעות, כשמבין שפעולה

זו מובילה לאוכל, לוחץ על המוט יותר ויותר עד ששבע. ניסוי זה פיתח את גישת החיזוקים .reinforcement אנשים התנגדו לגישה של סקינר, משום שחשבו שהיא מעלימה את רעיון הבחירה החופשית בטענה שכל החלטה

שלנו מושפעת מחיזוקים שונים שחווינו בחיים (אנו מושפעים מהסביבה ולא מהחלטות אישיות.)

 

נסר פיתח תיאוריה חלופית לתיאוריה ההתנהגותית. התיאוריה ההתנהגותית התייחסה רק להתנהגויות שניתן לראות והתעלמה מהמודעות, מיכולות שאינן לימודיות אלא קיימות מטבען (רכישת שפה, קישור מהיר בין

בחילה לאוכל.) יש מגמה של חזרה להתעסקות בנפש, בתהליכים פנימיים של האדם.

 

שגיאות בתפיסה, זיכרון או שיפוט שבהן חווייה סובייקטיבית היא שונה

אשליות –

וורטסהיימר חקר

 

מהמציאות.  הוא הראה לנחקרים שני אורות, אחד מחריץ אנכי ולאחריו אור מחריץ אופקי, הנחקרים חשבו

שראו אור זז במקום שני אורות נפרדים. מחקרו היווה בסיס להתפתחות פסיכולוגיית גשטאלט, גישה

שמדגישה את הנטייה של האדם לתפוס את השלם יותר מאשר את סכום חלקיו, גישת השלם המאוחד.

וורטסהיימר וגישת גשטאלט הובילו לפיתוח תחום הפסיכולוגיה הקוגנטיבית– המחקר שמתעסק במודעות,

חשיבה, זכרונות. מחקרים קוגנטיביים:

• ברטלט חקר זיכרון. הוא התייחס לעבודתו של הרמן, שעשה ניסוי על עצמו כדי לנסות להבין באיזו מהירות יוכל לזכור מילים חסרות משמעות. ברטלט טען שלניסוי זה אין משמעות למציאות, אלא שצריך לבחון את הזיכרון ביחס לחוויות אמיתיות של אנשים. בניסוי שלו, מצא שאנשים נטו לזכור

דברים בדרך שרוצים שיקרו ולא בדרך שבאמת קרו.

• פיאג'ט בחן תפיסות קוגנטיביות בהתפתחות של ילדים ומצא שלילדים עד גיל מסוים יש תפיסה שגויה

בתחום של מסה וכמויות.

• לווין טען שהגירוי מביא תגובה לפי הפירוש האישי של היצור, בהתבסס על חוויות עבר שלו. גישתו לא

תפסה לחלוטין אך יש לה השפעה על התחום עד היום.

• במחקר שנעשה בצבא הבינו כי יש כמות מוגבלת של מידע שאדם יכול לעבד בו זמנית. ניסוי הטייסים:

ראו שהטייס לא יכול להתרכז בכמה דברים בצורה יעילה ולכן מזיז את הפוקוס שלו באופן אקטיבי.

• נועם חומסקי חקר למידה של שפה והמחקר שלו הסביר את היכולת השפתית בצורה מנוגדת לגישה

של סקינר ולגישה ההתנהגותית. סקינר טען כי ילדים לומדים שפה לפי חיזוקים, אך חומסקי גילה שהם  יכולים ליצור משפטים שהם מעולם לא שמעו, כלומר שלא יכול להיות שהם קיבלו חיזוק על

אמירת משפט זה.

הפסיכולוגיה הקוגניטיבית עושה שימוש בדימוי המחשב: במחשב יש חומרה ותוכנה. החומרה- החומר הפיזי

שמרכיב את המחשב, התוכנה- חומרים בענן, לא קיימים פיזית. האם המוח הוא כמו החומרה והנפש כתוכנה?

 

גישה פסיכולוגית שמקשרת בין תהליכים

-Behavioral Neuroscience

תחום נוסף שהתפתח הוא

 

פסיכולוגיים לבין פעילות של מערכת העצבים ותהליכים פיזיים אחרים.

קארל לשלי עשה ניסוי ובו נתן לחולדות לרוץ מבוך, חתך להם חתיכות מהמוח ואז נתן להם לרוץ שוב במבוך.

בניסוי זה הוא קיווה למצוא את החלק במוח שאחראי על הזיכרון. הוא מצא שככל שיותר מוח חסר לחולדות,

ככה יותר קשה להם לרוץ את המבוך. גישת הNeuroscience Cognitive שואפת להבין את הקשר בין תהליכים קוגניטיביים לבין המוח. הקשר בין התהליכים הכימיים המוח לבין פעילות מנטלית כמו זיכרון, תחושות, מתוך הנחה שהמוח משפיע על כל חלק

באדם.

פיתוח שיטות מחקר לא פולשניות על המוח:

• מחקר על אנשים שחוו פגיעה מוחית, הסקה שהמגבלה שלהם מושפעת מאזור במוח שלהם שנפגע.
• סריקה מוחית, המאפשרת לראות איזה אזורים במוח פעילים בעת פעולה כלשהי.

הסיבות להתרחקות מהגישה ההתנהגותית ופיתוח גישות קוגניטיביות יותר:

.1  התחדשות העניין בתהליכים מנטליים, בעקבות המחקרים של חומסקי, נסר ווורטסהיימר.

.2  המצאת המחשב והדימוי שלו למוח.

 

.3   ההבנה  כי  יצורים  אינם  לוחות  חלקים,  הם  לומדים  בדרכים  מגוונות.  (הבסיס  לפסיכולוגיה

אבולוציונית)